שאלה. האם מותר לנער את הבגד של הילד כשנתלכלך מאבק.

תשובה. אסור.

הרחבת הדברים. בביאור הלכה (ד"ה והוא שיקפיד) הכריע להלכה כן, (וכן אמר מו"ר – הגם שכתב לבסוף "וצ"ע").

בנידון אם הולכים אחר עושה המלאכה או אחר בעל הבגד, דאם בעל הבגד אינו מקפיד לא נחשב זה למלאכה ומותר. אמנם בנידון דידן ביאר מו"ר, דמפני שיש לההורים רצון שיהיה הילד נקי, הרי הוא מיקרי שבעל הבגד עושה המלאכה, ואין כאן עושה מלאכה ובעל הבגד, אלא ההורים שעושים המלאכה הם הם בעלי הבגד, ודו"ק.

שאלה. כשנתלכלך הבגד [בעקיטשע – פרחוני שצבעו שחור, וכדומה] בשבת מאבק, והבגד כבר אינו חדש, האם מותר לנערו בשבת כשהוא מקפיד שלא ללובשו כך, אך מאידך כבר אינו חדש.

תשובה. לכתחילה יחמיר שלא לנערו, וכמו שהכריע המשנ"ב דהכל תלוי בקפידתו. אמנם באופן שאינו יכול ללכת עם הבגד כמות שהוא, ויש בזה משום כבוד הבריות, יש מקום להקל. ועי' בהערה.

הרחבת הדברים. הביאור הלכה (ד"ה עליה) האריך להוכיח שכשהוא מקפיד אי"צ לשאר התנאים [שיהיה בגד חדש ושחור] בכדי לאסור את הניעור, ואסור בכל אופן לנערו. אמנם פשטות לשון השו"ע מורה שצריך דוקא כל השלושה תנאים כדי לאסור [וכן דייק כבר בספר תהלה לדוד (סק"א)]. וכן מוכח מדברי המג"א (סק"ג). והנה בפרי מגדים (א"א סק"ב) כתב דצריך ג' התנאים כדי לאסור, והוא במה שכתב דאפי' בבגד שחור וחדש אין איסור לנערו אא"כ ידוע שהוא מקפיד, וא"כ בבגד צבוע יהא מותר אף אם ידוע שהוא מקפיד. וכן כתב להדיא בשו"ע הרב (ס"א).

והנה אותם פוסקים מדברים בניעור הטל מן הבגד, אמנם בנידון דידן שהוא ניעור אבק – הרי שלשי' התוס' והמחבר שפסק כמותם הוא יותר קל ומותר לנער את האבק. ועי' עוד בזה בביאור הלכה (ד"ה י"א דאסור לנער). וכן הוא פשטות לשון הרמ"א שהוא רק טוב לחוש לדבריהם לאסור ניעור אבק. ולכן אם הוא משום כבוד הבריות, יש מקום להקל כהפוסקים הנזכרים, ובפרט בניעור אבק וכנ"ל.

שאלה. נתלכלך שטריימל מאבק, כגון שנפל על הרצפה או שעבר במקום מלוכלך ונתלכלך, האם מותר לנערו.

תשובה. אם רואים שהלכלוך הוא מונח על השטריימל מבחוץ, מותר לנערו ולהסירו. אמנם אם רואים שהלכלוך נכנס גם לתוך השטריימל עצמו, אסור לנערו ולהסיר הלכלוך שנבלע בפנים, שהרי מקפידים שלא ללכת כך. ועי' עוד בהערה מה שיש לדון בזה.

הרחבת הדברים. כיוצא בזה נשאל מו"ר בפאה (שייטל) שנפלה על הרצפה ונתלכלכה, אם מותר לנערה. וענה את אותו התשובה המובא בפנים. והנה מה שיש לדון בזה, האם יש כיבוס בשערות, דהנה ידוע דסחיטת שער אינו אלא מדרבנן, ומדאורייתא אין בו סחיטה כלל כמבואר בסוגיית הגמ' (שבת קכח:), ובטעם הדבר מבואר ברש"י שם דהואיל וקשין הן (השערות) אינם בולעין. אמנם עי' היטב בביאור הלכה (בסעי' ט' ד"ה אסור, בסופו) דנשאר במסקנא דהגם שאין סחיטה בשער, אמנם כיבוס בשער, יש חילוק באם הם מחוברות לגוף האדם, לא שייך בהו כיבוס כיון שהאדם מנקה עצמו ולא מכבס את עצמו, אמנם בשערות שהם תלושות מן הגוף שפיר שייכא בהו כיבוס (וכמו שרואים גם בסוגיא דמסכת זבחים דף צד. דשפיר שייך כיבוס בשק דעשוי משער של עזים, עיי"ש). אלא שהביאור הלכה כתב (שם) דדוחק להעמיס כן בדברי הרמב"ם, אכן להלכה נשאר כנ"ל. (וכן מבואר להלכה בשו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' ק"ד, ומבואר כן גם בביאור הלכה הנ"ל, עיי"ש). ולפי הנ"ל בנידו"ד, אם הלכלוך מבחוץ הוא כנוצות המבואר בהגהות הרמ"א כאן בסעי' א' דמותר להסירו, אמנם אם הלכלוך נכנס לפנים בין השערות, ודאי אסור לנערו ולנקותו מדין כיבוס ומלבן, וכנ"ל.

שאלה:
אדם עמד בשטיבלאך ואסף מניין לחדר מסוים, כיון שרצה להתפלל לפני התיבה ביארצייט לעילוי נשמת קרובו. ולפתע נכנס אחר ומבקש להתפלל כש"ץ כיון שיום זה הוא היארצייט של אביו. מי קודם.

תשובה:
לא נאמרו דיני קדימה, אלא במניין רגיל, שזכות כולם שווה. אך במניין זה המנהג הוא להחשיב את מאסף המניין כמניין שלו, ולכן אין זכות קדימה למי שבא אחריו והוא ביום היארצייט לאביו. אף שלא טרח כל כך בזה, כיון שבלעדיו באים לשטיבלאך, אך כיון שהוא כינסם לחדר זה, הוא קודם להתפלל כש"ץ (ציוני הלכה תעא).

שאלה:
בעל תשובה המתפלל כשליח ציבור אחר פטירת הסב, מפני שהאב אינו יודע להתפלל. האם יכול לומר גם קדיש יתום בחיי הוריו.

תשובה:
יכול לומר קדיש. ואף שאין לומר קדיש על אדם זר בחיי ההורים (יורה דעה שעו). אך כשהאב אינו מקפיד, מעיקר הדין יכול לומר קדיש אף בחייו (רמ"א אורח חיים קלב, ב). ובפרט בזה שעושה טובה לאבא, שהרי אומר קדיש על הסב במקומו של האב, בזה די לו בקבלת רשות מאביו (ציוני הלכה – אבלות תסה).