היו משתגעים ומתלהטים אחריה
ידועים ומפורסמים דבריו הנשגבים של רבינו האור החיים הקדוש זיע"א בפרשתנו, אודות מעלת התורה במטבע לשון נפלא ונורא: 'שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה', ולא עוד אלא ש'לא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה' - הם גם היו 'משתגעים' ו'מתלהטים' אחרי התורה, וגם לא היה נחשב בעיניהם מאומה מכל ענייני עולם הזה, לא כסף ולא זהב, אלא היו עסוקים אך בעסק התורה, 'כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם', כדברי הזוהר הקדוש (ח"א קלא:): רבי אלעזר פתח ואמר, 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך' (תהלים קיט יח), כמה אינון בני נשא טפשין דלא ידעין ולא מסתכלין לאשתדלא באורייתא, בגין דאורייתא כל חיין וכל חירו וכל טוב בעלמא דין ובעלמא דאתי [-כמה הם טפשים בני אדם שאינם יודעים ואין מסתכלים לעסוק בתורה, שהרי התורה היא כל החיים וכל החירות וכל הטוב בעולם הזה ובעולם הבא]. 'גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא' (אבות פ"ו מ"ז).
לכאורה יש להתבונן בלשונו של רבינו, מה ביאור הדבר 'משתגעים ומתלהטים אחריה', למה זה יאמר בלשון 'משתגעים' שהוא לשון שמצאנוהו בתוכחה כמו שנאמר (דברים כח, לד) 'וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ', וגם 'מתלהטים' הרי זה לשון להט של אש, ומורה באצבע על התלהבות מיוחדת במינה, וצריך להבין ביאור הדברים.
אלא כאשר יהודי יושב ולומד שעה רצופה, הרי הוא צריך להיות בבחינת 'משתגע' ולא לקום ממקומו, ולא זו בלבד, אלא להיות גם בבחינת 'מתלהט', שאבריו בוערים בתורת ה', עד שהלהב עולה מאליה ואין הוא יכול להניח תורת חיים מקור חיותו.
ואולי דרך רמז יש לפרש עוד הכוונה, שאפילו אם הוא חש בעצמו בחינה של 'משתגע' ושל 'מתלהט', גם באופן זה אין לו לנוח מלימודו, כי בוודאי יבוא מזה לידי 'מתיקות ועריבות התורה'.
