"הֶזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִכָּר"
על פי הדין אִם אָדָם שָׁבַר אֶת מִשְׁקְפֵי חֲבֵרוֹ, עָלָיו לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת עֵרֶךְ הַמִּשְׁקָפַיִם. וּבְכָל זֹאת, יֵשׁ מִקְרֶה שֶׁאָדָם מַזִּיק לַשֵּׁנִי וְעַל פִּי דִּין תּוֹרָה הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לוֹ.מִקְרֶה זֶה מְכֻנֶּה "הֶזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִכָּר".
דוגמא לכך: גִּדְעוֹן הוּא כֹּהֵן וְיֵשׁ לוֹ תְּרוּמָה בְּבֵיתוֹ. תְּרוּמָה מֻתָּר לֶאֱכֹל רַק כְּשֶׁהִיא טְהוֹרָה, אִם הִיא טְמֵאָה אָסוּר לְאָכְלָהּ. וְהִנֵּה, נִכְנַס אָדָם לְבֵיתוֹ, הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ שֶׁרֶץ מֵת וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל תַּפּוּזִים שֶׁל תְּרוּמָה. במקרה כזה הַתְּרוּמָה נִטְמְאָה וְעַכְשָׁיו אָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתָהּ. גִּדְעוֹן רָצָה לִתְבֹּעַ אֶת הַמַּזִּיק לְבֵית דִּין, שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ אֶת שֹׁוִי הַתַּפּוּזִים שֶׁעַכְשָׁיו אֵינָם שָׁוִים כִּמְעַט כְּלוּם, אַךְ בֵּית הַדִּין אָמַר לוֹ: "הַמִּקְרֶה בֶּאֱמֶת מְצַעֵר, אֲבָל הַמַּזִּיק פָּטוּר". מַדּוּעַ? כִּי הַנֵּזֶק אֵינוֹ נִכָּר, שהרי לא רוֹאִים עַל הַתַּפּוּזִים שֶׁהֵם טְמֵאִים, ולכן בְּמִקְרֶה כָּזֶה הַמַּזִּיק פָּטוּר.
כָּךְ הוּא מִדִּין תּוֹרָה. אֲבָל חֲזַ"ל תִּקְּנוּ שֶׁאִם אָדָם עָשָׂה בְּמֵזִיד הֶזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִכָּר - הוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם, כְּדֵי שֶׁאֲנָשִׁים רָעִים לֹא יַזִּיקוּ לַאֲחֵרִים בְּכַוָּנָה וְיִהְיוּ פְּטוּרִים מִתַּשְׁלוּם.
