מִי יָכוֹל לִקְנוֹת 'פֵּאָה' עֲבוּר הֶעָנִי?
מִצְוַת לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה משמעותה שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה לְהוֹתִיר אוֹתָם בַּשָּׂדֶה לַעֲנִיִּים שֶׁיָּבוֹאוּ לִלְקֹט אוֹתָם.
בְּדַף זֶה הגמרא מלמדנו הֲלָכָה מְיֻחֶדֶת עַל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.
רְאוּבֵן הָלַךְ בָּרְחוֹב וּמָצָא אֲבֵדָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ סִימָנִים. הָיָה זֶה עֵט יָקָר שֶׁשָּׁוֶה כֶּסֶף רַב. רְאוּבֵן יָכוֹל לְהָרִים אֶת הָעֵט וְלִקְנוֹת אוֹתוֹ לְעַצְמוֹ. אַךְ רְאוּבֵן הֶחְלִיט: "בִּרְצוֹנִי לִקְנוֹת עֵט זוֹ עֲבוּר בָּרוּךְ חֲבֵרִי הַטּוֹב. הִנֵּה הִזְדַּמְּנָה לִי אֶפְשָׁרוּת לְהַעֲנִיק לוֹ מַתָּנָה רְאוּיָה". וְאָכֵן הוּא מֵרִים אֶת הָעֵט וְקוֹנֶה אוֹתָהּ עֲבוּר חֲבֵרוֹ.
כֵּיצַד הוּא הִצְלִיחַ לְהַקְנוֹת אֶת הָעֵט בְּמַתָּנָה לְבָרוּךְ? הֲרֵי בָּרוּךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁקָּנוּ עֲבוּרוֹ אֶת הָעֵט? וּבְכֵן, הֲלָכָה מְיֻחֶדֶת קוֹבַעַת כִּי "זָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו" - אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא זְכוּת עֲבוּר הַשֵּׁנִי, אֲפִלּוּ שֶׁהַשֵּׁנִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכָּךְ.
עַתָּה נַגִּיעַ לַהֲלָכָה הַמְיֻחֶדֶת לְגַבֵּי לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. חֲזַ"ל דָּרְשׁוּ מִפְּסוּקֵי הַתּוֹרָה, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ עָנִי אֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה עֲבוּר עָנִי, אֲפִלּוּ שֶׁתָּמִיד אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת בְּחֵפֶץ עֲבוּר חֲבֵרוֹ, בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה יֶשְׁנָהּ הֲלָכָה מְיֻחֶדֶת שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ עָנִי - אֵינוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת עֲבוּר הֶעָנִי.
