פְּרוֹזְבּוּל ושְׁמִטַּת כְּסָפִים
בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה יֵשׁ גַּם מִצְוַת "שְׁמִטַּת כְּסָפִים". משמעותה של מצוה זו היא שמי שֶׁחַיָּבִים לוֹ כֶּסֶף וְהַלּוֹוֶה לֹא פָּרַע אֶת הַכֶּסֶף עַד סוֹף שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה - הַחוֹב נִשְׁמָט ואָסוּר לוֹ לִגְבּוֹת חוֹב זֶה מִן הַלּוֹוֶה.
הִלֵּל הַזָּקֵן רָאָה שנוצר מצב בו חֵלֶק מֵהָעֲשִׁירִים הִפְסִידוּ אֶת כַּסְפָּם, כִּי הֵם הִלְווּ כֶּסֶף לָעֲנִיִּים, וְלִפְעָמִים הָעֲנִיִּים לֹא הֶחֱזִירוּ אֶת הַחוֹב לְעוֹלָם, כִּי כְּבָר עָבְרָה שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. גם הָעֲנִיִּים סבלו מכך מִפְּנֵי שֶׁהָעֲשִׁירִים לֹא הִסְכִּימוּ לְהַלְווֹת לָהֶם.
מֶה עָשָׂה הִלֵּל? תיקן תקנה שנקראת "פְּרוֹזְבּוּל". פְּרוֹזְבּוּל הוּא שְׁטָר שֶׁבּוֹ הַמַּלְוֶה כּוֹתֵב שֶׁהוּא מוֹסֵר אֶת חוֹבוֹתָיו לְבֵית דִּין וְלָהֶם יֵשׁ אֶת הַזְּכוּת לִגְבּוֹת אֶת חוֹבוֹתָיו מִן הַלּוֹוֶה. חוֹב שֶׁל בֵּית דִּין אֵינוֹ נִשְׁמָט בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְלָכֵן הַחוֹב שֶׁל הַלּוֹוֶה אֵינוֹ פּוֹקֵעַ.
