שְׁטַר הַלְוָאָה עַל נְיָר שֶׁל הַלּוֹוֶה
מַהוּ "עָרֵב"?
בְּדַף זֶה עוֹסֶק הגמרא בְּסוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל עַרְבוּת, וְאָנוּ נַסְבִּיר מַהוּ "עָרֵב".
נַנִּיחַ שֶׁבָּא אֵלֶיךָ אָדָם וּמְבַקֵּשׁ מִמְּךָ הַלְוָאָה. אַתָּה רוֹצֶה לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַתּוֹרָה לְהַלְווֹת כֶּסֶף לְמִי שֶׁזָּקוּק, אַךְ מִצַּד שֵׁנִי אַתָּה גַּם מְפַחֵד שֶׁמָּא וְאוּלַי הַלּוֹוֶה לֹא יַחֲזִיר לְךָ אֶת הַכֶּסֶף.
יֵשׁ פִּתְרוֹן- וקוֹרְאִים לוֹ "עָרֵב".
אַתָּה אוֹמֵר לַלּוֹוֶה: יְדִידִי הַיָּקָר, אֲנִי מוּכָן לְהַלְווֹת לְךָ, אֲבָל בִּרְצוֹנִי שֶׁתָּבִיא עוֹד אָדָם שֶׁיִּהְיֶה עָרֵב לַחוֹב. כְּלוֹמַר, הוּא יִתְחַיֵּב שֶׁאִם אַתָּה לֹא תִּפְרַע אֶת הַחוֹב- הוּא יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם אוֹתוֹ.
זֶהוּ עָרֵב.
בְּדַף זֶה בגמרא לוֹמְדִים כִּי אִם הֶעָרֵב כָּתַב אֶת הִתְחַיְּבוּתוֹ בִּשְׁטָר וְאַחַר כָּךְ חָתְמוּ הָעֵדִים, יֵשׁ לְהִתְחַיְּבוּתוֹ תֹּקֶף כְּכָל הַלְוָאָה בִּשְׁטָר. וְאִם הַלּוֹוֶה לֹא פָּרַע אֶת הַהַלְוָאָה, מִתְיַחֲסִים אֶל הֶעָרֵב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ לָקַח הַלְוָאָה וְנָתַן שְׁטָר לַמַּלְוֶה.
