קיצור שולחן ערוך • סימן לד • הלכות צדקה - סעי' ז
סעיף ז':
כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת וּפָנִים כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע, אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים אִבֵּד זְכוּתוֹ וְהִפְסִידָהּ, וְעוֹבֵר עַל, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ וְגוֹ'.
אֶלָּא צָרִיךְ לִתֵּן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִֹמְחָה וּמִתְאוֹנֵן עִמּוֹ עַל צָרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אִיּוֹב, אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן. וִידַבֵּר לוֹ דִּבְרֵי תַּנְחוּמִים וְנִחוּמִים שֶׁנֶּאֱמַר, וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִין:
