קיצור שו"ע דין חנוך קטנים וקצת דיני מלמד (סימן קסה ב-ג)

סעיף ב':

הַגָּעַת זְמַן הַחִנּוּךְ לְמִצְווֹת עֲשֵֹה הוּא בְּכָל תִּינוֹק לְפִי חָכְמָתוֹ וַהֲבָנָתוֹ, כְּגוֹן הַיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן שַׁבָּת חַיָּב לִשְׁמֹעַ קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְהַחִנּוּךְ בְּמִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶֹה, בֵּין בִּדְאוֹרָיְתָא בֵּין בִּדְרַבָּנָן, הוּא בְּכָל תִּינוֹק שֶׁהוּא בַּר הֲבָנָה שֶׁמֵּבִין כְּשֶׁאוֹמְרִים לוֹ שֶׁזֶּה אָסוּר לַעֲשֹוֹת אוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל. וְיֵשׁ לְחַנֵּךְ הַקְּטַנִּים שֶׁיַּעֲנוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת "אָמֵן" וּשְׁאָר הַדְּבָרִים. וּמִשָּׁעָה שֶׁהַתִּינוֹק עוֹנֶה "אָמֵן", יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. וּצְרִיכִין לְחַנְּכָם שֶׁיַּעַמְדוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה. אֲבָל אוֹתָן שֶׁהֵם רָצִים וְשָׁבִים וּמְבַלְבְּלִים, מוּטָב שֶׁלֹּא לַהֲבִיאָם:

סעיף ג':

אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ אָבִיו שֶל קָטָן, אָסוּר לוֹ שֶׁיִתֵּן לוֹ דְּבַר אִסוּר לְאָכְלוֹ, אוֹ לְצוֹצוֹ, שֶׁיַעֲשֶׂה אֵיזֶה אִסּוּר. וּלְרֹב הַפּוֹסְקִים אֲפִלּוּ דָבָר הָאָסוּר רַק מִדְּרַבָּנָן, אָסוּר לִתֵּן לוֹ לֶאֱכוֹל אוֹ לְצַוּוֹתוֹ שֶׁיַעֲשֶֹה. וְאִם הַתִּינוֹק חוֹלֶה קְצָת וְצָרִיךְ לֶאֱכוֹל דְּבַר אִסּוּר, יֵשׁ לְהַתִּיר לָתֵת לוֹ עַל יְדֵי גוֹי דָבָר שֶׁאֵינוֹ אָסוּר רַק מִדְּרַבָּנָן. - וּלְעִנְיָן חָמֵץ בַּפֶּסַח, עַיֵן בְּהִלְכוֹת פֶּסַח.