קיצור שו"ע דין חנוך קטנים וקצת דיני מלמד (סימן קסה ד-ה)
סעיף ד':
דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ אִסּוּר מִצַּד עַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם, אֵין בּוֹ מִצְוַת חִנּוּךְ. וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לִתֵּן לְתִינוֹק לֶאֱכֹל קֹדֶם קִדּוּשׁ אַף עַל גַּב דְחַיָּב לְחַנְּכוֹ בְּקִדּוּשׁ. אֲבָל אָסוּר לִתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל חוּץ לְסֻכָּה, דְּדַוְקָא בְּקִדּוּשׁ שֶׁהוּא כְּמוֹ אִסּוּר לָאו, שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם קִדּוּשׁ, בָּזֶה קִיל, אֲבָל לַעֲבֹר עַל אִסּוּר עֲשֵֹה, אָסוּר לִתֵּן לוֹ:
סעיף ה':
אָסוּר לִתֵּן לְתִּינוֹק, אֲפִלּוּ הוּא פָּחוֹת מִתֵּשַׁע שָׁנִים שֶׁיּוֹצִיא אֵיזֶה דָּבָר בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן סִדּוּר וְחֻמָּשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְכַדּוֹמֶה (תְּשׁוּבוֹת רַבִּי עֲקִיבָא אֵיגֶר סִימָן ט"ו, עַיֵּן שָׁם):
