קיצור שלחן ערוך הלכות סעודה (סי' מ"ב טז-יז)
סעיף טז:
אִשָּׁה שֶׁאֵין בַּעֲלָהּ עִמָּהּ אֵין לָהּ לִשְׁתּוֹת יַיִן. וְאִם הִיא בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁלֹּא בְּבֵיתָהּ אֲפִלּוּ אִם בַּעֲלָהּ עִמָּהּ אֲסוּרָה לִשְׁתּוֹת, וְהוּא הַדִּין שְׁאָר מַשְׁקִין הַמְשַׁכְּרִין. וְאִם הִיא רְגִילָה לִשְׁתּוֹת יַיִן בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ, מֻתֶּרֶת לִשְׁתּוֹת מְעַט שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ:
סעיף יז':
אָסוּר לְאוֹרְחִים לִטֹּל כְּלוּם מִמַּה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם לִתֵּן בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, כִּי שֶׁמָּא אֵין לְבַעַל הַבַּיִת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵבִיא לִפְנֵיהֶם וְיִתְבַּיֵּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם דַּי. אֲבָל אִם יֵשׁ עַל הַשֻּׁלְחָן מוּכָן הַרְבֵּה, מֻתָּר:
