בלעם פחד מפני אנחה של יהודי
ויַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי (כב, ב).
הענין מה שבלק חרד כל כך מפני בני ישראל עד ששלח אחרי בלעם. זה מרומז בהכתוב גופא: "וירא בלק" - מה ראה, "את כל אשר עשה ישראל לאמורי" - הוא לשון אמירה ודיבור, היינו מה שישראל עושים באמרי ודיבורי פיהם בתורה ותפלה.
ולכן "ויגר מואב מפני העם", עם הוא לשון קרירות מלשון גחלים עוממות, היינו גם מאותם שנתקררו מדרכי עבודת ה' יתברך יראו ופחדו. וכמו שאמר אבא מארי [הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל] זצ"ל, בשם מרן הבעש"ט זי"ע:
שגם זה האיש המוטרד בעסקיו כל היום בשווקים וברחובות וכמעט ששוכח שיש בורא עולם, רק בעת שמגיע זמן תפלת מנחה עולה על זכרונו שהגיע זמן התפלה וגונח ונאנח בלבו בהתבוננות האיך שפנה כל היום בהבלי העולם, והוא רץ לסימטא אחת מן הצד ומתפלל מנחה, הגם שאינו יודע כלל מה הוא מדבר, עם כל זה גם זה חשוב ויקר מאד לפני הבורא ברוך הוא, והאנחה שלו בוקעת רקיעים.
ולכן יראו בלק ומואב גם מאנשים האלו כי רב כחם מאוד; "ויקץ מואב מפני בני ישראל", הם אותם שהם במדריגה גדולה ובשם ישראל מכונים, שמפניהם קצו בחייהם.
