בלק פחד מההכנה לתפילה של בני ישראל
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי, וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא, וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כב, ב-ג).
י"ל ברמז הענין, כי הנה אמרו חכמינו ז"ל כי עיקר הראיה שראה בלק והפחד מפני ישראל, היה, מפני שראה שישראל נוצחים שלא כמנהג העולם. והבין כי לא בחרב ובחנית יגבר עליהם כי ה' הנלחם להם במה שצועקים אליו והוא יענם. והנה כראותו כן בקש גם הוא תחבולה להינצל מידם ע"י תפלתו באמרי פיו בתחנונים.
אך הנה (משלי טו, כט) "רחוק ה' מרשעים ותפלת צדיקים ישמע". וכראותו כי לא יכול להם כי כל תפלתו תועבה, שֹם על לבו לדעת ענין הסגולה מה זאת שישראל נענים בתפלתם ולא הוא. אז ראה והבין כי הרבה קדושה וטהרה וכוונת הלב צריך לתפלה עד בואה לפני ה' וכמה תשובה ומעשים טובים צריכים בני ישראל להקדים קודם פתחם פיהם לאמור דבר לפני ה' בהכנעה ושפלות רוח. לכן בא מגור לנפשו ורקב בעצמותיו, כי לא יכול להשיג כל אלה ויקץ הוא מפני העבדות העם כי רב הוא עליו, ושלח אחר בלעם אולי הוא יכוון לכל זה.
וזהו שאמר "וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי" שעשו הכנות וכוונות התפלה וטהרת הלב. 'לאמורי'. פי' לאמור דברי תפלה ובקשה להשי"ת. "ויגר מואב מאד מפני העם כי רב הוא" העבודה הזאת ויקץ בכל אלה ושלח אחר בלעם להושיעו באמרי פיו כנ"ל.
