בשורת הנגעים
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם (יד, לד).
לשון הפסוק טעונה ביאור וכי בשורה היא לישראל שילקו בנגעים.
אלא תני רבי שמעון בן יוחאי שכיוון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו את ממונם בבתים ובשדות. אמר הקדוש ברוך הוא כי הוא הבטיח לאבותיהם להכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב כפי שנאמר 'וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב' (דברים ו, יא), ומה הקדוש ברוך הוא עושה, מגרה נגעים בביתו של אדם והוא סותרו ומוצא בו סימא, כלומר מטמון (ויקרא רבה יז, ו).
לאור דברים אלו יש להבין האם הנגעים עונש הם או שמא בשורה טובה. אדם שנראה נגע בביתו בארץ ישראל, האם יתעצב אל ליבו על כך שייאלץ לסתור את ביתו, או שאולי עליו לשמוח ולקוות שמא גם ביתו הוא מבתי האמוריים ובזכות הנגע והסתירה ירוויח אוצר גדול שבאמצעותו יוכל לבנות לעצמו כמה בתים.
אך האמת תורה דרכה כי אצל בני ישראל אין כל חילוק בדבר. הכאב והצער הבאים על האדם לעולם לטובתו הם באים, בין אם יראה זאת מיד במציאת אוצר גשמי בביתו, ובין אם הטובה לא תיראה מיד לעיני בשר ודם. הרי חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, וכן יש לו לברך על הרעה שהיא מעין הטובה ועל הטובה שהיא מעין הרעה (מסכת ברכות נד.). הסיבה לכך היא שישנה טובה הבאה לאדם בהסתרה. ואמנם עתה יש נגע בביתו המורה על חטא, אולם אם ישכיל לשוב בתשובה שלמה הוא ימצא את המטמון האמיתי ויזכה לאוצרות הרוחניים.
