היצה"ר הוא טרחן ואינו מרפה מהאדם...
וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (א, לא). ובמדרש (בראשית רבה ט, ט) דרשו: טוב זה יצר טוב, מאד זה יצר הרע.
נראה לי על פי הלצה ששמעתי בשם קדוש ישראל הצדיק ר' משה סת"ם מפשערווארסק זצ"ל, אם האדם מסופק באיזה דבר אם הוא מצוה או ח"ו להיפוך, צריך להבחין בעצמו, דהנה דרך היצר טוב שאומר לאדם פעם א' או ב' פעמים, ואם אינו שומע אזי שוב אינו תובע ומסית אותו עוד. אבל היצה"ר לא ינוח ולא ישקוט עד אשר מביאו לידי תאות העולם השפל הזה, כדאיתא ביהי רצון של הקדוש רבי אלימלך מליזענסק זצ"ל.
על כן בדבר שהוא מסופק מה הוא, אם הוא מצד היצה"ר או מצד היצ"ט אזי המבחן הוא כך: אם אומר פעם או שתים והולך לו, סימן לאדם שהוא מצוה, ואם מסיתו מאד ולא ינוח ולא ישקוט, אזי הוא סימן שהוא מצד היצה"ר. ועל כן נקרא היצה"ר: "מאד", מחמת שהוא מסית, והוא על דרך הלצה.
