הנהגת ה' עם הבוטחים בו וגומלי החסד
ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו (הפטורה).
מספרים ששני אנשים הוזמנו לדין בפני אדמו"ר, על אחד בני משפחתו התלוננו שהוא מפזר את כל כספו לצדקה, ואילו השני נאשם שאינו נותן פרוטה לצדקה. הראשון נימק מפני שאין אדם יודע את עתו וחושש שמא ימות מיד, לכן הוא מכין את עצמו לקראת המות ונותן צדקה. ואילו השני הצדיק את מעשיו משום שהוא צריך לדאוג שלעת זקנתו לא יצטרך לבריות משום כך הוא שומר על כספו שמא יאריך ימים.
אמר האדמו"ר כי במעשיהם גרמו שכל אחד מהם יינצל מזה שהוא חושש, זה שחושש שמא ימות - יאריך ימים. ואילו זה שחושש שמא יאריך ימים - ולכן אינו נותן צדקה - יינצל מזה שהוא חושש.
מעין זה מפרש התוספות יו"ט את המשנה בפאה פרק ח' משנה ט' וכל מי שאינו צריך ליטול צדקה ונוטל, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות, וכן מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בד' והיה ד' מבטחו (ירמיה יג, ז). ומדייק בתוספות יו"ט ברישא כתיב אינו נפטר מן העולם, כי הנוטל אעפ"י שאינו צריך, העונש הוא שיפטר מן העולם. ואילו בסיפא כתיב אינו מת מן הזקנה כי מי שצריך ליטול ואינו נוטל שכרו הוא שלא ימות מיד כשיגיע לגיל הזקנה אלא יאריך ימים, היינו מי שבוטח בקב"ה ונוהג לפנים משורת הדין - גם הקב"ה נוהג עמו לפנים משורת הדין.
