התחיל להניח תפילין של רבינו תם בגיל תשעים
לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ (ל , ג).
רבי יעקב קמינצקי זצ"ל בילדותו למד בתלמוד תורה שבעירו. יום אחד פנה אליו המלמד בשאלה והוא השיב את תשובתו. הטיח בו המלמד: "אתה שקרן!"
הילד נפגע מאד, וחשב בלבו: שמי 'יעקב' ונאמר "תתן אמת ליעקב", לכן אני נזהר מאד שלא להוציא דבר שקר מפי. ואיך הוא אמר עלי שאני שקרן?!...
פעם שאלו את רבי יעקב קמינצקי למה אינו מניח תפילין דרבנו תם, והשיב: "בליטא לא נהגו". אמרו לו: "אבל החפץ חיים מניח תפילין דרבנו תם?!"... רבי יעקב רצה להשתמט מן השאלה ואמר בחיוך: "נו, כשאגיע לגילו של החפץ חיים גם אני אניח"...
ה"חפץ חיים" היה אז בן תשעים, ורבי יעקב היה אז פחות מבן ארבעים. עברו חמישים שנה, ורבי יעקב זכה לאריכות ימים. בהגיעו לגיל תשעים ביקש רבי יעקב מבני ביתו שיביאו לו תפילין של רבנו תם. שאלוהו: "מה קרה?"
אמר להם: "לפני למעלה מחמישים שנה, כשה'חפץ חיים' היה בן תשעים, יצאה מפי אמירה שכשאגיע לגילו של ה'חפץ חיים' אעשה כמוהו ואניח תפילין דרבנו תם. בחסדי שמים זכיתי להגיע לגילו, אם כן עלי לקיים את דבריי, שאם לא - אעבור על 'לא יחל דברו'".
