"ווי קען מען ארום דרייען פון א איד"...
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ (כה, כא).
שמעתי מידיד משפחתינו הרב ר' חיים טווערסקי מעשה נפלא שממנו אפשר לקחת חיזוק לשפר היחס בינינו לבין חברינו.
מיד לאחר מלחמת העולם השניה פגש הרב טווערסקי את כ"ק האדמו"ר ממחנובקה זצ"ל, שניהם קרובי משפחה מגזע גדולי וצדיקי האדמורי"ם מטשערנוביל.
כשנפגשו אחרי חדשים ונדודים, סידר הרב טווערסקי מנין מיוחד בבית האכסניא של האדמו"ר זצ"ל, לפליאת הרב טווערסקי ראה, שהאדמו"ר התפלל כל התפילה עד תפילת שמו"ע כשפניו נגד המתפללים, דבר שהקפידו בו מאוד אדמור"י משפחתו שהקפידו להתפלל כשפניהם אל הקיר ולא נגד העם.
חשב הרב טווערסקי לעצמו כי מה ששינה האדמו"ר ממנהג אבותיו הוא משום שמפאת צרות המלחמה ונדודיו הרבים בסיביר גרם שהאדמו"ר ישכח כיצד להתפלל כפי מנהג אבותיו, והתחיל לבכות בנימי לבבו על כל הצרות שעבר האדמו"ר, אבל החליט שעליו החובה להזכיר לאדמו"ר אופן הכיוון של משפחתם.
ניגש הרב טווערסקי להאדמו"ר ואמר לו בזה"ל: "כבוד האדמו"ר, ברור שיודע כב' שאצל הליטאים מתפללים כשפניהם אל העם ואצל האשכנזים מתפללים הרבנים כשמקומם הם על גבי במה, אבל אצלינו, אמר בבכיות, הכיוון הנכון הוא אל הקיר, וברור שהאדמו"ר מפאת רוב צרותיו שכח זאת!..."
ענה לו האדמו"ר ממחנובקא זצ"ל: "לא בני, לא שכחתי שום דבר, זוכר אני איך להתפלל כפי מנהג משפחתי, אבל תדע לך, כשגורשתי לסיביר כמעט ולא ראיתי שם יהודים, אוי כמה יקר הוא אלי היום בן ישראל, הלא היום מה שנשאר הוא מעט מזעיר ממה שהיו לנו, לכן היום כשאני רואה יהודי ווי קען מען ארום דרייען פון א איד (כיצד אפשר להסתובב כשעומד בן ישראל לפני) הלא כל אחד שנשאר מאיתנו הוא כ"כ חשוב...!!"
