כבודם של הבריות
וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי… שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי (כב, לג). וברש"י ואותה החייתי - ועתה מפני שדברה והוכיחתך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה... הרגתיה, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות.
המלאך הרג את אתונו של בלעם הן מפני שהיה חשש שהיא תשמש לעבודה זרה והן משום שהקב"ה חס על כבודו של אותו רשע.
צא ולמד עד כמה יש להקפיד ולחוס על כבודן של הבריות, ואם בבלעם נהגו כך, על אחת כמה וכמה בכל אדם ואדם מישראל!
רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל סיפר בהקשר לכך כי באחד הימים דרש רבי חיים ברים זצ"ל דרשה שאותה קרא מתוך הכתוב, ולאחר שסיים את דרשתו, עזב את המקום, כשהוא שוכח את הדף שמתוכו קרא על הסטנדר.
המבחינים בכך נגשו ליטול את הדף ולהציץ בו – אולם למרבה הפליאה הם גילו לפניהם דף ריק... כששאלו על כך את רבי חיים התחמק מתשובה, אך לאחר הפצרות רבות מצד מקורביו הסביר שהדרשן שדיבר לפניו קרא את דבריו מתוך הכתב, ומאחר שחשש שאם ידבר בעל פה יהיה הדבר נראה כאילו הוא דרשן גדול יותר מן הדרשן שקדם לו, עשה עצמו כקורא מתוך הכתוב... כבוד הבריות עדיף היה בעיניו על פני כבודו שלו!
