מדוע הסכים הגאון ר' שאול אמסטרדם זצ"ל בסוף ימיו- לקבל מתנות מבעלי הבתים שבקהילתו
לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (כה, יב).
אמרו חז"ל (קידושין סו:) שרמזו לו בכאן מתנות כהונה 'זרוע לחיים וקיבה'.
על דרך צחות קצת יש לפרש, על פי ששמעתי מספרים בשם הגאון ר' שאול אמסטרדם זצ"ל, שמימיו לא קבל מתנות מבעלי בתים, אך בסוף ימיו התחיל לקבל, ושאלו בנו הרב ז"ל, מה זה אבי כי שִׁנִּיתָ טעמך.
ויאמר לו, דע בני, כי זה לא כביר הוכחתי חטא איש עשיר על פניו, כמצוה עלי בתורה 'הוכיח תוכיח', וכאשר מוטל עלי ביותר בתור רב המנהיג, והנה האיש הזה עוין לי מאז ועד עתה, וחמתו בערה בו כל כך, עד שכאשר נזדמן אתי לפונדק אחד, בקש את נפשי לקחתה, וכמעט צלחה המזמתה בידו, לולא רחמי ה' עלי.
ואז אמרתי לנפשי, לא טוב הדבר שאני מונע עצמי מלקבל מתנות מבעלי בתים שלי, כי על ידי כך, באשר יחר אף אחד מהם עלי, אין לו מקום לנקום נקמתו ממני, כי אם לפגוע בנפשות תחלה, מה שאין כן אם אקח מתנות הנהוגות בישראל מבעלי בתים לרב, הלא אז, זה שחרה אפו בי, ימצא מקום לנקום נקם ממני, במנעו מתנותיו ממני כסבור הוא שאני מצטער בזה, וישוכך כעסו מעלי, ואני את נפשי הצלתי.
והכא נמי, כאשר הראה פינחס כי איש קנא הוא, הבט אל און לא יוכל, אורייתא ארתחיה ואשתפיך חמימיה על קדושת ישראל, איש אשר אלה לו, עלול הוא להמשיך על עצמו שנאת העם במדה גדושה עד להשחית חלילה, ועל כן הוצרך להבטחה 'הנני נותן לו את בריתי שלום', 'שלם' כתיב, לאמר שעם כל זה לא תגע בו יד לרעה ולא יפסיד שלמות גופו ונפשו, ולתכלית זה נתן לו בזה ג' מתנות שיקבל מישראל, ובזה תנצל נפשו וישאר בשלימותו, והמבין יבין.
והנסיון מעיד שיש איזו אמיתות בדברים שכתבנו למעלה.
