מדקדקים רק 'על עצמם' ולא על העניים
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ (ו, כה-כו).
בגמ' ברכות (דף כ:) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתוב ישא ה' פניו אליך, א"ל וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורתי ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים "על עצמם" עד כזית ועד כביצה.
ביאר הגאון רבי חיים מוולוזי'ן זצ"ל, דלכאורה ב' התיבות "על עצמם" מיותרות, דהול"ל והם מדקדקים עד כזית וכו'.
וביאר דאיכא למימר, דמשום הכי החשיבו עלייהו כזית לברך עליו כדי שיהא חשוב ויפטרו בזה ידי חובת מה שכתוב לגבי מתנות העניים "ואכלו בשעריך ושבעו", וכיון שזה חשיב שביעה, א"כ יצאו בזה ידי חובה גם במה שנותנים לעניים.
וא"כ אינם ראוים לנשיאות פנים עבור זה, לכן אמר "על עצמם" דר"ל רק על עצמם מדקדקים לענין ברכת המזון ומחמירים עד כזית, אבל לאחרים נותנים כדי שביעה ממש כדאיתא במס' פאה (פ"ח, מ"ז) עכ"ד ודפח"ח.
