"רק חסרון אחד יש בדירה זו" - "אין בה היכן לתלות את המנורה"...
מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב (כב, יח).
סיפר הגה"ח רבי גד"ל אייזנר זצ"ל על בן גילו, וואלף שמו, בנו של נתן חסיד. אחד מן החבורה היה זה, ידיד כהלכה. וואלף זה, כמו שאר בניו של נתן חסיד, היה מאלה שלא היה להם כלום ולא היו צריכים כלום ("גארנישט גיהאט - און גארנישט גידארפט"). מאלה שכל חיותם מעבודת השי"ת בשמחה. ביום מן הימים נכנס וואלף אל השטיבל ושח בדעת בדוחה כי הורחב לו, עבר מדירתו הקטנה אל דירה גדולה ורחבת ידים - בעלת אור בהיר ואויר צח - ובה מקום למכביר, לא רק לבני המשפחה כי אם גם להתאספות כל בני החבורה ("ס'איז לעכטיג, און לופטיג און ברייט"). שמחו כולם לשמוע כי יצא מדוחק להרחבה. אלא שהכל תמהו: הרי אין בידו של וואלף פרוטה לפורטה, שמא עלתה בחכתו ירושה או גורל בסכום גדול?
"רק חסרון אחד יש בדירה זו", המשיך וואלף לספר: "אין בה היכן לתלות את המנורה..."
עתה הבינו את ההלצה המרה: אחר שלא היה ביד וואלף לשלם את דמי השכירות, הוציא בעל הבית מדירתו את וואלף ואת כל אשר לו אל ה...רחוב, פשוטו כמשמעו, והיא היא אותה דירה 'גדולה מוארת ומאווררת' - אשר חסרון אחד בה: מאין תקרה...
