רשעותו ואכזריותו של עמלק להתקיף בדרך
תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח (קריאת זכור - דברים כה, יט).
הגה"צ המהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל ששבע מרורים בנדודיו בנכר, פירש פעם מדוע הוציאה התורה הקדושה גזר דין כה קשה על עמלק "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח", מה היה חטאו הגדול של עמלק וכי בזה שיצא במלחמה נגד ישראל, והלא אומות אחרות נלחמו עמנו - ובכל זאת לא נענשו כל כך?
אלא - אמר המהר"ם שפירא - כל עוונו של עמלק היה בזה שיצא נגד בני ישראל בהיותם "בדרך" נודדים, עייפים ויגעים, ופתאום מאחורי גבם מופיע עמלק רשע זה ומתקיף!...
וכי יש שפלות גדולה מזו: הולך עַם, זקן וטף, נודד, מאחוריו נטש בית ומולדת של שנים רבות, ועיניו כלות כבר למקום מנוחה, ואין נראה באופק - ופתאום, ללא שום אזהרה מוקדמת, התקפת מלחמה...
וזה אשר מדגישה התורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק 'בדרך' בצאתכם ממצרים, אשר קרך 'בדרך' ואתה עיף ויגע"...
הרב שעשה רבות משנותיו בדרך - הבין זאת טוב מאד...
