'שולם' מוצב ארצה – אבל 'וראשו מגיע השמימה'...
סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה (כח, יב).
בעיירת קעלם התגורר גביר ששמו היה 'שולם', כל היתומים והאלמנות הפקידו אצלו ממון מפני חוסנו הכלכלי, למגיד מקעלם נודע, כי עסקיו של הגביר אינם לעילא ולעילא ובמוקדם או במאוחר הוא עתיד לפשוט את הרגל ולהפסיד ממון עניים, אע"פ שהגביר לא גילה דבר על מצבו ונהג בגאווה כעשיר לכל דבר.
באותו שבוע קראו בתורה בפרשת ויצא, וכשפירש המגיד את הפסוק אמר בקול רם: דומה ש"סולם מוצב ארצה" – 'שולם' כבר הגיע עד הארץ, אך למרות זאת "וראשו מגיע השמימה" עדיין הולך זקוף ראש. אנשי העיירה הבינו את הרמז והספיקו להוציא את כספם בזמן, אבל המגיד סבל על ידי כך סבל רב.
