כל 'ויהי היום' שבמקרא הוא ראש השנה
במאמר זה מבאר רבי שמעון ענין הדין הנעשה בראש השנה. תחילה יבואר ענין 'ויהי' איזו בחינת צער הוא, ואחר כך יבואר ענין שני ימי ראש השנה, הטעם שהם שני ימים, ודרגת הדין שבהם. ואחר כך יבואר על ידי מי נידון האדם, וכן יבואר כי עיקר הדין הוא על כבוד ה'. ואגב יבאר ענין איוב שנחלקו בו אם היה מישראל או מאומות העולם, ויבאר אליהו ענין צדיק ורע לו שייסוריו מגינים על הדור. ואחר יחזור לענין הדין שבראש השנה, ויבאר כי המתוודה נידון על ידי הקב"ה בעצמו שהוא דן לטוב, ויפרש איך צריך להתוודות והטעם שהוא נידון רק ע"י הקב"ה.
כל 'ויהי היום' שבמקרא הוא ראש השנה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לרבי שמעון, לֵימָא לָן מַר, מֵאִלֵּין מִלִּין מְעַלְּיָתָא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה - יאמר לנו הרב מאלו הדברים הטובים שנאמרו בסוד ענין יום ראש השנה. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר לפרש סוד ענין יום ראש השנה, על פי פירוש הכתוב 'וַיְהִי הַיּוֹם' (מלכים ב' ד ח, איוב א ו). ומפרש, בְּכָל אֲתָר דִּכְתִיב 'וַיְהִי' אִיהוּ צַעַר - בכל מקום שכתוב 'ויהי', הכוונה שהיה בזמן ההוא צער ארעי. ואם כתוב 'וַיְהִי בִּימֵי', הכוונה שהיה אז צַעַר וַדַּאי וקבוע, ואם כתוב 'וַיְהִי הַיּוֹם', הוא יוֹמָא דְּאִית בֵּיהּ צַעַר - היום שיש במקצתו צער ובמקצתו יש שמחה, וְדָא הוּא - וזהו יום רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שהוא יוֹמָא דְּאִית בֵּיהּ דִּינָא קַשְׁיָא עַל עָלְמָא - היום שיש בו דין קשה על העולם עד זמן תקיעת שופר. לכן מה שכתוב 'וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם' (מלכים שם), יוֹמָא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה - יום ראש השנה היה, ואז נפקדה האשה השונמית. ומוסיף, וּבְכָל אֲתָר - ובכל מקום שנאמר 'וַיְהִי הַיּוֹם', דָּא - זהו יום רֹאשׁ הַשָּׁנָה, ולכן גם מה שכתוב אצל איוב (שם) 'וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל יְהֹוָה וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם', יוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוָה.
