סדר החברים בשעת האדרא

תחילה מסדר רבי שמעון סדר ישיבת החברים, ומה שיעשו בשעת האדרא.

סדר החברים בשעת האדרא

וְכָךְ אַסְדַּרְנָא לְכוּ - וכך אני מסדר אתכם לעת גילוי סודות התורה, רַבִּי אַבָּא יִכְתּוֹב כל מה שישמע ממני, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרִי - בני יִלְעֵי - ילמוד ויחזור הדברים בפיו להשמיעם לחברים כמתורגמן, וּשְׁאָר חַבְרַיָּיא יְרַחֲשׁוּן בְּלִבַּיְיהוּ - ושאר החברים אין להם רשות להוציא הדברים בפיהם, אלא ירחשו את הדברים בלבם. קָם רַבִּי אַבָּא מִבָּתָר כִּתְפּוֹי - מאחורי כתפיו של רבי שמעון שהיה יושב שם, וישב במקום הראוי לשמוע ולכתוב, וְיָתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ קַמֵּיהּ - ורבי אלעזר בנו נשאר יושב במקומו לפניו, אָמַר לֵיהּ רבי שמעון אביו, קוּם בְּרִי - בני, דְּהָא אַחֲרָא יָתִיב בְּהַהוּא אֲתָר - כי נשמת צדיק אחר הבאה מגן עדן מזומנת לישב במקום הזה, קָם רַבִּי אֶלְעָזָר ממקומו.

קודם שיפתח בסודות האדרא, פותח רבי שמעון בשבח הצדיקים, לכבודם של נשמות הצדיקים שבאו אליו מעולם העליון.

שבח הצדיקים לאחר מיתתם

אִתְעַטָּף רַבִּי שִׁמְעוֹן - התעטף רבי שמעון בטליתו, וְיָתִיב - וישב. פָּתַח תחילה לדבר בשבח הצדיקים, וְאָמַר לבאר הפסוק (תהלים קטו יז) 'לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ י"ה וְלֹא כָּל יוֹרְדֵי דוּמָה', וקשה, שהרי פשוט הוא שאין המתים יכולים להלל את ה' בפיהם. ומשיב, מה שאמר הפסוק 'לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ י"ה', אין הכוונה על מתים ממש, אלא הָכִי - כך הוּא וַדַּאי, שכוונת הפסוק היא על אִינּוּן דְּאִקְּרוּן - אלו הנקראים 'מֵתִים' בעודם בחייהם, שהם הרשעים, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא 'חַי' אִקְּרֵי - שהרי הקדוש ברוך הוא נקרא 'חי', לפי שהוא מלך חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, וְהוּא שָׁארֵי בֵּין אִינּוּן דְּאִקְּרוּן 'חַיִּים' - ולכן הוא שורה רק בין אלו הנקראים 'חיים' אפילו לאחר מיתתם, כיון שהקב"ה הוא בחינת 'חי', וְלָא עִם אִינּוּן דְּאִקְּרוּן 'מֵתִים' – ואינו שורה עם אלו הנקראים 'מתים' אפילו בעודם בחייהם, שהם הרשעים, וְסוֹפֵיהּ דִּקְרָא - וסוף הפסוק מוכיח שמדבר מן הרשעים, כי כְּתִיב בו 'וְלֹא כָּל יוֹרְדֵי דוּמָה', כלומר, וְכָל אִינּוּן דְּנָחֲתִין לְ'דוּמָה' - וכל אלו הרשעים שסופם לירד לאחר מיתתם לגיהנם הנקרא 'דומה', בְּגֵיהִנָּם יִשְׁתַּאֲרוּן - ישארו, ועליהם נאמר שלא יזכו 'להלל י"ה', אבל שָׁאנֵי אִינּוּן דְּאִקְּרוּן 'חַיִּים' - שונים הם אלו הנקראים 'חיים' שהם הצדיקים, שהם זוכים 'להלל י"ה', דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהוֹן - כי הקדוש ברוך הוא רוצה בכבודם של הצדיקים, ורוצה בהילולם.

ומבאר רבי שמעון את המעלה היתירה של האדרא זוטא על פני האדרא רבא.

מעלת שעת האדרא זוטא

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה שַׁנְיָא שַׁעְתָּא דָּא מֵאִדְּרָא - כמה נשתנה שעה זו לשבח ולגדולה, יותר משעת האדרא רבא, דִּבְאִדְּרָא רבא אִזְדַּמַּן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּרְתִיכוֹי - כי אז בשעת האדרא רבא, נמצאו ובאו רק הקדוש ברוך הוא עם מרכבותיו, ולא באו עמו נשמות הצדיקים, וְהַשְׁתָּא הָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הָכָא - ועתה בשעה זו, הרי הקדוש ברוך הוא נמצא כאן, וְאָתֵי עִם אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דִבְגִּנְתָא דְּעֵדֶן - וגם בא יחד עם נשמות הצדיקים שבגן עדן, מַה דְּלָא אִעְרָעוּ בְּאִדְּרָא - מה שלא אירע כן בשעת האדרא רבא, כי אז לא באו נשמות הצדיקים.

ומבאר הטעם למה באו באדרא זוטא גם נשמות הצדיקים.

ה' רוצה בכבוד הצדיקים

וְהטעם למה באו עתה נשמות הצדיקים הוא, כי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, יַתִּיר מִיקָרָא דִּילֵיהּ - הקדוש ברוך הוא רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מכבוד של עצמו, כְּמָה דִכְתִיב בְּיָרָבְעָם - כמו שכתוב בירבעם בן נבט, דַּהֲוָה מְקַטֵּר וּמְפַלַּח לַעֲבוֹדָה זָרָה - שהיה מקטיר ועובד לעבודה זרה, וכמו שנאמר (מלכים א' יג א) 'וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר', וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרִיךְ לֵיהּ - והקדוש ברוך הוא המתין לו ולא הענישו, וְכֵיוָן דְּאוֹשִׁיט יְדֵיהּ לְקִבְלֵי דְעִדּוֹ נְבִיאָה - וכיון שהושיט ידו כנגד עידו הנביא שבא להוכיחו, וכמו שנאמר (שם פסוק ד) 'וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאלהי"ם אֲשֶׁר קָרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל, וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ', אִתְיְיבַשׁ יְדֵיהּ - נתייבשה ידו, דִּכְתִיב - כמו שכתוב (שם) 'וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו' וְגוֹ', וְעַל דְּפָלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא כְתִיב - ועל זה שעבד אז לעבודה זרה לא כתוב שנתייבשה ידו, אֶלָּא עַל דְּאוֹשִׁיט יְדֵיהּ לְעִדּוֹ נְבִיאָה - אלא על שהושיט ידו כנגד עידו הנביא, הרי שחס הקדוש ברוך הוא על כבוד הנביא יותר מכבוד עצמו. ומסיים רבי שמעון ביאור טעם ביאת הצדיקים, וְהַשְׁתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרָא דִילָן - ועתה בעת פטירתי מן העולם, חפץ הקדוש ברוך הוא בכבוד שלנו, וְכֻלְּהוּ אָתָאן עִמֵּיהּ - ולכן באו עמו כל הצדיקים שבגן עדן לכבודו של רבי שמעון, מה שלא היה כן בשעת האדרא רבא.