הגאון הצדיק רבי שמואל מסלנט זצ"ל רבה של ירושלים כ"ט אב תרס"ט

הגאון הצדיק רבי שמואל מסלנט נולד בב' שבט תקע"ו בעיר וולקוניק לאביו רבי צבי הירש ששימש כרב העיר ולריסא.

בילדותו למד אצל אביו, ולאחר שנתייתם עבר לעיר קידאן שם למד מפי הרב צמח שפירא, והתפרסם בכינוי 'העילוי מקיידן'. לאחר מכן למד בסלנט אצל הרב צבי ברוידא, ובישיבת וולוז'ין. הוא נסמך לרבנות על ידי הרב אברהם אבלי פאסוועלער ראב"ד וילנה, והרב יעקב ברוכין רבה של קרלין.

עם הגיעו לירושלים בשנת תר"א כיהן כאב בית הדין של העדה האשכנזית בירושלים, תחת חסותו של חותנו שהיה מורה הוראה של העדה האשכנזית בירושלים.

מקום בית הדין היה במתחם חורבת רבי יהודה החסיד, שהייתה מרכזו של הציבור האשכנזי פרושי בירושלים, ושם גם התגורר הרב סלנט כל חייו, בדירה קטנה ודלה ללא חלונות. במתחם זה שכנה גם ישיבת עץ חיים בראשה עמד מאוחר יותר. מאוחר יותר, כשהציעו לבנות לו בית מרווח, התנגד. כאשר נבנתה שכונת משכנות שאננים נבנתה שם דירה מיוחדת לרב סלנט, אולם הוא העדיף להישאר לגור בעיר העתיקה.

בשנת תרכ"ו נפטר חותנו, רבי יוסף זונדל מסלנט, והרב סלנט התמנה במקומו למורה הוראה לעדת האשכנזים בירושלים, ועל פיו התנהלו גם ענייני הקהילה.

כיהן ברבנות עד ליום פטירתו בעת שנתבקש לישיבה של מעלה בכ"ט אב שנת תרס"ט, בשיבה טובה בגיל 93 שנים.

ההיתר הפלאי שהתבררה לאחר שמונה שנים

בספר "אגן הסהר" (עמוד 633) מובא שסיפר הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל באחד משיעוריו, שמפורסם המעשה על הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל. והמעשה הוא, שמנהגם היה לעשות חתונות בחצר בית הכנסת, והיה עולה בסך הכל מאה דולר, לא כמו היום שעולה בממוצע עשרת אלפים דולר. ונפל שם כוס חלב של ילד לתוך סיר הבשר, ולא היה שישים כנגדו והיו דבורים שאסרו את כל האוכל שהכינו לשמחה. והלכו לשאול את רבם רבי שמואל סלנט זצ"ל, והוא אמר שצריך זמן לחשוב ולאחר חצי שעה הורה להיתר, והוא עצמו בא לשמחה ואכל מהבשר והיה הדבר תמוה.

ולאחר שמונה שנים נודע הדבר, שכאשר החלבן היה שכיב מרע קודם פטירתו מן העולם, הוא התוודה על זה שהיה מערבב הרבה אחוזי מים בתוך החלב בלא ידיעת הציבור. ורבי שמואל סלנט ברוב פקחותו וצדקתו חשב על כך, וקרא לו והכריחו להודות על הכמות המדויקת, ועל פי זה התיר כיון שאותם חלקי מים שבחלב אין צריך שיהיו שישים כנגדם.

וסיים הגרא"ג זצ"ל שצריך להבין היאך האמין רבי שמואל לחלבן, הרי אין אדם משים עצמו רשע.