הגאון רבי יצחק בלאזר מפטרבורג זצ"ל בעל פרי יצחק י"א אב תרס"ז
רבי יצחק נולד בא' אדר תקצ"ז לאביו רבי שלמה בלאזר מפטרבורג בעיירת שניפשוק על יד ווילנה, למד תורה מתוך עוני, הצטיין בשקידה נפלאה שהשכיחה את רעבונו, אחרי חתונתו התיישב בקובנה ולמד בישיבתו של הגה"צ רבי ישראל סלנטר, במכתבי רבי ישראל שנדפסו בספר אור ישראל מסביר לו רבו את שיטת המוסר ומתווה לו דרכו בחיים.
אחרי שיצא שמו לגאון הדור ולאיש המוסר נתבקש לשבת על כסא הרבנות בעיר הבירה פטרבורג, לפי פקודת רבו נאות לקבל את הרבנות בפטרבורג והוא בן עשרים וחמש שנה.
בקהילה זו מצא רבי יצחק כר נרחב לעבודתו הרבנית, אולם כאן נתגלה לעסקן ציבורי פורה, כאן פעל בחלונות הגבוהים של הממשלה הרוסית לטובת אחיו הפזורים ברחבי רוסיה.
בהיותו מחונן בכשרון ריאוטורי הופיע בבמות ציבוריות כנציג היהדות הרוסית נאומיו השאירו רושם כביר על שומעיהם, וגם אות כבוד מטעם הקיסר הרוסי הוענק לו.
אחרי שש עשרה שנות ישיבה בפטרבורג התפטר מתפקידו.
אם כי נערץ ונקדש היה בקהילתו ואף רכוש רב רכש לו מקהילה עשירה זה העדיף מטעמים כמוסים לעזוב את רבנותו בפטרבורג.
תחנתו הראשונה היתה קובנה, בה רכש בית גדול והתפרנס משכר דירה, אשתו ניהלה בית מרזח דבר שהוסיף לו משהו לפרנסתנו. תקופה מסויימת שימש כמנהל הכולל בקובנה באותו פרק זמן עזר בייסוד הישיבה המפורסמת בסלובודקה.
אחרי שעזב את הנהלת הכולל בקובנה ייסד יחד עם רבי יוסף יוזיל הורביץ כוללים לאברכים בערים: נובהרדוק, ליובץ, לידא, זעטיל, ודווינסק,
אחרי פטירתו של הסבא מקלם הוזמן למלא את מקומו בבית המדרש שהוקם, רבי יצחק שהה שם בימים הנוראים, שיחותיו המוסריות משכו המונים מכל המקומות הסמוכים לקלם.
מצדקתו מסופר נפלאות החל מראש חודש אלול עד אחרי יום הכיפורים התבודד מחוץ לביתו ולא דיבר שום דבר חול כי אם עסק בתורה ויראת שמים, כשחלה בירושלים ונאלץ לנסוע לווינה להנתח בחודש אלול ביקש משלשה רבנים שיתירו לו את נדרו.
בשנת תרס"ד עלה ארצה והתיישב בחצר שטראוס בשכונת מוסררה אף כאן לא שקט מעבודתו הציבורית, ישיותו המוסרית עשתה אותו למנהיג מוכר הוא הכניס את עצמו בכל מרצו ואונו לעבורה הציבורית.
ביתו הפך לבית ועד לחכמים בשיחותיו המוסריות השתתפו המונים נתמנה למנהל ראשי של כולל ווילנה וזאמוט וראש הועד של ישיבת "עץ חיים".
בירושלים לא היה בבריאות הגוף סבל מקוצר נשימה, הרופאים יעצוהו לשבת ביפו על יד הים אולם כאן הורע מצבו כשהרגיש כי כוחותיו הולכים ואוזלים דרש בחוזקה שיחזרוהו לירושלים.
לפני פטירתו התוודה וסידר את עניניו הפרטיים אחרי שברך את בניו נכנסו אליו גדולי הדור וכיבד אותם בישיבה. לקול שמע ישראל יצאה נשמתו הקדושה בטהרה מתוך הכרה מלאה ביום י"א בחודש אב.
הלכו אחרי מיטתו עשרות אלפי איש בבכי תמרורים והובא לקבורה בהר הזיתים. מספריו נדפסו פרי יצחק שני חלקים בהלכה ובביאור סוגיות הש"ס בבלי וירושלמי, ואור ישראל על שיטת המוסר כן נתפרסמו ממנו מאמרים רבים בירחונים שונים.
רקד על השולחן לשמחת חתן וכלה
דרכו היתה להענות לכל הזמנה של שמחה, ואף הי' רגיל לשמח את החתן ולרקוד לפניו על השלחן, ואף נהג כן בחתונתו בזווג שני של רעהו רבי נפתלי מאסמטרדם כשהי' כבר למעלה משבעים שנה, בהטעימו שכיון שיש מצוה לשמח חתן וכלה הרי אין הבדל אם הוא בן שבע עשרה שנה או שבעים.
(כוכבי אור - תולדותיו בריש הספר)
היה יכול להרהר בדברי תורה ברחובות העיר שהיו נקיים
הגאון רבי יצחק בלאזר בעל ה'פרי יצחק' זצוק"ל היה רב העיר פעטרבורג, ובזמנו לא התגוררו שם גדולי תלמידי חכמים, כי הרוסים לא נתנו ליהודים להתגורר כי אם בעיר שהוקצו להם, וכדי לגור בעיר הבירה היה צריך אישורים מיוחדים, ולכן רק אלו שהיה להם קשר בעניני המלכות השיגו אישורים לכך, ומשום הכי לא נהנה ה'פרי יצחק' מן הרבנות דשם, אכן נשאר בגלל המשכורת הגדולה ששילמו לו כדי שבזה יוכל להדפיס את ספריו הרבים, וכשהיה לו כל הסכום הדרוש לו עלה לגור בארץ ישראל.
לימים אמר שלא היה לו שום תועלת ברבנות בפעטרבורג, כי אם שהיה יכול גם ברחוב להרהר בדברי תורה כי היו הרחובות נקיים מלכלוך צואה...
