הגאון רבי מאיר אויערבאך זצ"ל אב"ד קאליש ובעל אמרי בינה ה' אייר תרל"ח
הגאון רבי מאיר אויערבאך נולד בפולין בשנת תקע"ה לאביו רבי יצחק איציק אויערבאך אב"ד לונטשיץ בעל "דברי חיים".
בגיל כ"ה נתמנה לרב בעיירת מולדתו, לאחר מכן כיהן כשבע שנים כרב בעיר קובל שבווהלין. בשנת תרט"ו עבר לקליש וכיהן שם כאב"ד במשך 4 שנים.
בשנת תרי"ט עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה רצה לשבת ולשקוד על התורה ללא עול ציבור. אמנם אחר זמן קצר מונה ע"י הגה"צ רבי שמואל סלנט לאב בית הדין בירושלים. הוא גם עסק בצורכי ציבור. כמו כן היה נשיא בית כנסת בית יעקב בחורבת רבי יהודה חסיד שם נשא גם את דרשותיו, היה נשיא עץ חיים ובית חולים ביקור חולים. פעל רבות בירושלים: תיקן תקנות ועמד בפרץ בענינים שונים שעמדו על הפרק.
התפרסם בעיקר על שם ספרו על חושן משפט 'אמרי בינה'. ונתבקש לישיבה של מעלה ה' אייר תרל"ח.
עדות השדי חמד על גדולתו
באיזה מקומות הזכרתי את ספר אמרי בינה להגאון מהר"מ אורבאך, וכתבתי עליו תואר איש ירושלים.
ורב גדול אחד מבני בניו יצ"ו, במכתבו אלי מצאה קפידתו מקום לנוח, והתפלא עלי איך כתבתי עליו כן, והרי הוא היה גאון אדיר מפורסם וכל גאוני דורו חרדו לקראתו וכו' וכו'.
ואנכי הדל השיבותי לו, הפלאה זו איני יודע מה היא, ולחזקיה פשיטא ליה שלשון חשיבות הוא, ומשנה שלימה שנינו יוסף בן יוחנן איש ירושלים (אבות פרק א) ושם אנטיגנוס איש סוכו כתב הרב תוי"ט היה אדון למקום הנקרא סוכו ואיש לשון אדון כתנן אישי כהן גדול ופי' איש אדוני, הרי מפורש שהוא לשון שבח וכבוד.
(שדי חמד שיורי הפאה מערכת א' כלל ל"ב).
אין חצר ובית אשר לא ישמע בו קול התורה
"בהיותי בחו"ל הייתי עבד לעבדי ה' לשרתם בקדש וצורכי הציבור עמוסים עלי מימי עלומי, ואם כי בכ"ז אחזתיו ולא ארפנו להיות תמיד גורלי בלמודי תוה"ק, בכל זה לא יכולתי לשקול כל דבר בקו המשקולת בשקל הקדש להעמיק ביותר.
וזה לי יותר מעשרה שנים אשר חשבתי דרכי לפרוק מעלי עבודתי בצורכי ציבור וחשקה נפשי אך לחבק חיק תוה"ק ולהשביע נפשי בצחצחות אורות התורה ותקעתי אהלי בקדש, לשבת בעיר אשר בחר בה ה', ללמוד וללמד כמאמרם ז"ל וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל, והקרבתי על מזבח אהבת ציון וירושלם כל מחמדי, עזבתי את בני היקרים המופלגים שיחיו, ואחי ורעי ובחרתי לשבת גלמוד בד' אמות של הלכה בקדש, וה' היה ויהיה לי בעוזרי.
אם כי גם הלום מלבד אשר בעו"ה בחורבנה של אה"ק העם היושבים עליה ידועים חולי ומכאוב, ובירושלם בפרט כותבים שעות לרגעים יפקדנה על יושביה ואדם נידון בכל יום... כי הקדוש ברוך הוא מעורר יושביה בכל עת ועונה שלא יישנו בשנת האולת לכן יושביה בהכרח המה מסובלי יסורין ר"ל.
עוד זאת גם הלום לא מצאתי מנוח וטורח הצבור מוטל עלי, בפרט כי מי יוכל לראות העניות והדלות אשר רוב יושביה מעונים ומדוכאים ומוכרח אני לפקח בעסקי צבור, ולכן קשה מאוד ללמוד בדיבוק חברים ולשדד עמקים בצותא חדא, אם כי מציון תצא תורה ות"ח שבא"י נעימים זה לזה בהלכה ואין חצר ובית אשר לא ישמע בו קול התורה, בכ"ז להעמיק שאלה וללמוד בחבורה יחד לפלפל ולסלסל קשה בעוה"ר, לכן ידעתי כי בלי ספק שגיתי בכמה דברים, אף כי יגעתי כפי העת והזמן להבין ולהשכיל אני עמוס התלאות ומנוחה ומרגוע לא ידעתי וכשאני לעצמי מה אני, ומהראוי היה להטמין דברי בחקי עד כי יערה ה' רחמיו עלי להפק רצון מאתו ויענגני בנופש, אולם אחרי כי חלפו ועברו מבחר ימי וידעתי מכאובים ואני רפוי המזג חסתי על עמלי עכ"ל.
