הגאון רבי צבי הירש חיות אב"ד בראדי המהר"ץ חיות ל' תשרי תרט"ז

הגאון רבי צבי הירש חיות אב"ד בראדי נולד בשנת תקס"ו בעיר בראדי לאביו הגביר רבי מאיר חיות.

היה גאון אדיר חכם הכולל. ובצעירותו כשהיה בן כ"ג שנה בלבד התקבל לכהן כאב"ד זאלקווא. היה גם כן עשיר גדול, היה קרוב למלכות, פיזר צדקה הרבה ופעל טובות הרבה בעד כלל ישראל אצל שרי המלוכה שהיה כבודו גדול גם בעיניהם.

חיבר הרבה חיבורים ובניהם שו"ת מהר"ץ, מבוא התלמיד, חידושי הגהות על הש"ס שנתפרסמו בשם "מהר"ץ חיות" ונדפסו בסוף הגמ', תורת נביאים, דרכי הוראה, ועוד שאר חיבורים.

בספרו "מנחת קנאות" הכה על ראש אנשי עוון הרבנים המתחדשים, וכארי התנשא לקנאות קנאת ה' צבאות ללחום מלחמת מצוה. המתחדשים והחוקרים והמשכילים שבזמנו רצו לקרב אליו, ולצוד אותו להיות בחבורתם, אבל הוא ז"ל נתן עליהם בקולו, וקרא להם אתם מושכי עוון שתרצו לגדע קרן התורה והיראה, וגרש אותם מחבורתו לבל יתקרבו אליו, ובשבט סופר מהיר דיבר אתם קשות והוכיח עזותם ושקרותם לפני כל העולם כולו.

נתבקש לישיבה של מעלה בל' תשרי שנת תרט"ז.

לפני המבול לא היו כלל הרים וגבעות בעולם

המהר"ץ חיות בהגהותיו למסכת נדה (כג א) כתב דידוע בסיפורי קורות הטבע, דבתחילת הבריאה היתה הארץ כדורית לגמרי ולא היה לא הר ולא בקעה, ואולם ברבות הימים ע"י הרוחות המסתערות בלי הפסק, וע"י המבול מים אשר נתהוה בארץ, נסתבבו מזה הרים וגבעות.

ובשו"ת מהרש"ם ח"ז (סימן קז), הביא דברי המהר"ץ חיות בפירוש דברי הירושלמי הנ"ל, ועפי"ז כתב לחדש דין חדש במ"ש בע"ז (מה, ב) דמחובר אינו נאסר בעבודה זרה, שנאמר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, ולפי הנ"ל הרי ההרים הם תלוש ולבסוף חברו, ועל כרחך דגם תלוש ולבסוף חברו דינו כמחובר. והביא שם דברי המהר"ץ חיות בזה"ל, ס"ל כדעת חכמי הטבע שבתחילת הבריאה היה כל העולם מישור, וע"י רוחות סוערות שבחחילת המבול נחלשו חלקי הארץ ונעשה עמקים בכמה מקומות ונתהוו ההרים ונתכסו ממי המבול. והיינו שלפי דעתם ההרים נתהוו רק ע"י המבול. ושוב הקשה דהרי הקרא דאלהיהם על ההרים כתיב בפ' ראה (יב, ב) בארץ ישראל, ומבואר בזבחים (קיג א) דלא ירד מבול בא"י, א"כ ההרים מחוברים בארץ ישראל מתחילת ברייתן ע"ש.

והנה לפי מש"כ לפנינו בדברי המהר"ץ חיות "ברבות הימים ע"י הרוחות המסתערות בלי הפסק וע"י המבול מים אשר נתהוה בארץ, נסתבבו מזה הרים וגבעות", משמע דההרים נתהוו או ע"י רוחות סוערות או ע"י המבול. ולפי זה גם בא"י יתכן שההרים הם תלוש ולבסוף חברו שנתהוו ע"י הרוחות, כך כתב בספר מגדים חדשים (להגרד"י וייס, ירושלים תשס"ו, עמ' שפב, שם גם מצאתי לדברי המהר"ץ חיות ושו"ת מהרש"ם), ודו"ק.