הגה"צ רבי אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד אבד"ק קוז'יגלוב בעל "ארץ צבי" כ"ז ניסן תש"ג
רבי אריה צבי נולד בשנת תרמ"ד בעיירה הקטנה טשעלד'ז הסמוכה לבנדין שבפולין.
בהיותו בר מצוה עשה את אחד הצעדים המכריעים בחייו - עבר ללמוד בישיבתו של האדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין זצוק"ל, בעל האבני נזר ואגלי טל, בה הנהיג ישיבה בנוסח חדש, עמקות וחריפות, כנוסח חותנו הרה"ק מקאצק זי"ע. חריפים, בקיאים, ועוקרי הרים היו בין תלמידיו של האבני נזר זי"ע.
חמש שנים למד רבי אריה צבי בישיבתו של האבני נזר, היו אלה שנים מכריעות בחייו, כאן קנה הרבה חכמה ודעת, בחריפות ובעמקות. כאן למד לדעת את דרכי הלימוד, שיטת הלימוד המיוחדת לישיבת סוכטשוב. כאשר נסתלק האבני נזר ועלה בנו בעל השם משמואל זצוק"ל להיות נושא נזר השני לבית סוכטשוב, פנה להגאון רבי אריה צבי זצ"ל וביקשו לבוא לסאכטשוב כדי לעמוד בראש הישיבה שיסד אביו. רא"צ נענה לקריאת רבו והוא אז כבן עשרים ושבע שנים.
כאן נתכבד בכתר תורה ראש ישיבת סוכטשוב. רא"צ הלך בשיטת רבו בלימוד, ובין תלמידיו היו גדולים בתורה, בקיאים וחריפים, מעמיקים ובעלי שכל ישר.
רבי אריה צבי זצ"ל עמד בראש ישיבת סוכטשוב עד לחורבן העיר בימי מלחמת העולם הראשונה. בתום מלחמת העולם לא יכלו עוד להקים את הישיבה בסוכטשוב ההרוסה, עמד רא"צ לפני פרשת דרכים. אותם ימים נפטר הרב יצחק גוטנשטיין זצ"ל, דודו של ר' אריה צבי שהיה רב בעיירה הדלה קוז'יגלוב, פרנסי העיר הכתירו את ר'
אריה צבי לרבם.
בקוז'יגלוב הקים ישיבה ובה כחמישים תלמידים, קול התורה החל בוקע בעיירה קטנה זו, הגאון מקוז'יגלוב נודע בין גדולי התורה כאיש אשכולות שיד לו בכל שטחי התורה, גאון, צדיק וחסיד באורח חייו, בקי בש"ס ובפוסקים, והוגה בזוהר
ובקבלה.
ימי שבתו בקוז'יגלוב לא ארכו, הוא נאלץ לעזוב את העיירה. אך מאז דבק בו הכינוי 'הרב מקוז'יגלוב'.
אותם ימים החלו מגיעות אליו בקשות מאת רבה של לובלין וראש ישיבת חכמי לובלין הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל כי יבוא ללמד בהישיבה הגדולה.
הגאון מקוז'יגלוב דחה את הבקשה, אך בשנת תרצ"ד נסתלק לפתע רבי מאיר שפירא זצ"ל מן העולם, ונתנו הכל עיניהם בהגאון מקוז'יגלוב.
רוח חדשה הביא עמו הגאון מקוז'יגלוב לישיבת חכמה לובלין: למדנות, עמקות, צדקות, תורה וחסידות.
בערב פסח שנת תש"ג פרץ המרד בגיטו ווארשא, כעבור שנים עשר יום, לאחר דיכוי המרד היגלו הנאצים ימ"ש את שרידי היהודים שנשארו בחיים אל מחנה האבדון 'מיידאנק' ובתוכם נמצא גם הגאון מקוז'יגלוב, והתכונן לעקידה.
כאשר הובילו את הגאון זצ"ל הי"ד ביחד עם יהודים נוספים אל תאי הגאזים, בתואנה כאילו מובילים אותם אל בית מרחץ, היה הגאון מקוזיגלוב מוחא כף אל כף וקורא בעוז: 'הבה יהודים נקדש שם שמים בשמחה, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, מהולל השי"ת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזכיה הגדולה הזאת'...
טעם שאומרים אחר ברכת התורה - ברכת כהנים
ויִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם (פירש"י ברכת כהנים).
נלענ"ד טעם המנהג לומר בבוקר אחר ברכת התורה פרשה של 'ברכת כהנים' דוקא, משום דברה"ת פוטרת תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ועיקר מצות תורה שבכתב לקרותה מתוך הכתב, דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרן בע"פ... דכשלומדין תורה שבכתב שלא מתוך ס"ת הכשר אינו מקיים מצות לימוד תורה שבכתב רק תושבע"פ.
אמנם בברכת כהנים י"ל דיוצאין ידי חובת ת"ת שבכתב אף בע"פ כיון שמצוה לכהנים לברך את ישראל והם צריכין לברך בע"פ ולא מתוך הכתב ומצוותו בכך, וכן מצוה על הישראל להתברך מן הכהנים בכל יום כמו"ש תוס' ברכות (כ: ד"ה כדאשכחן בסיני), וא"כ ישראלים השומעים מן הכהנים ברכת התורה ע"פ חשיב כאלו אמרו בעצמן.
