הגה"צ רבי בנימין מנדלזון זצ"ל גאב"ד קוממיות כ"ד אייר תשל"ט
הגה"צ רבי בנימין מנדלזון זצ"ל נולד בשנת תרס"ד בפלאצק לאביו הגאון רבי מנחם מנדל זצ"ל ראש הישיבה דשם. אחר מלחמת העולם הראשונה עבר לבודז'ארנוב בה התגורר חותנו, והקים שם ישיבה לתלמידים מופלגים.
בהוראת רבו הק' ה"אמרי אמת" מגור זי"ע עלה בשנת תרצ"ד לארץ ישראל, והתישב בכפר אתא, שם כיהן במשך י"ז שנה כרב דמתא. לקראת שנת השמיטה תשי"ב, נתמנה בעידוד החזו"א, לרב המושב קוממיות, אותה נהג ברמה במשך כ"ז שנה, עד להסתלקותו. הוא הגבר הוקם על, עולה של שבת הארץ ושמירת המצוות התלויות בה ללא פשרות. עושה ומעשה היה בקרב אחב"י ומלהיב לבם לקיים מצות השמיטה בהידור.
נודע בגדלותו בתורה, בצדקותו הרב, ובעמדו על משמר קדשי ישראל ללא חת. נסתלק כ"ד אייר תשל"ט, ומנו"כ בהר המנוחות בירושלים.
מוטב בוץ על הנעלים מאשר בוץ על העיניים
בעל החזון איש זצ"ל הביע באזני הגאון רבי בנימין מנדלסון זצ"ל גאב"ד קוממיות דברי התפעלות על העובדה, שחמש עשרה משפחות מכפר אתא (מקום מגוריו הקודם של הרב) עזבו מקום ישוב ופרנסה והלכו אחריו לקוממיות שהי' אז במקום שמם, וגם נתון לסיכונים בטחוניים.
הרב מנדלסון השיב לבעל החזון איש, הרי חז"ל אומרים ש"אי איכא דרכא אחרינא, רשע מיקרי" (בבא בתרא נז, ב), בקוממיות הרי לא נתקלים במראות של פריצות, ולכן עברנו לשם, כששמע החזון איש התשובה, נתמלא שמחה וצהלו פניו.
עוד מסופר: כשהתיישב הרב הנ"ל בקוממיות, בשנים הראשונות עוד לא היו כבישים מתוקנים כפי שצריך להיות רק היה מלא חול ובוץ, וכשהלכו נתלכלכו בבוץ, וכששאלו אותו אורחים על זה, האיך אפשר לגור כך, ענה מוטב הבוץ על הנעלים בקוממיות, מאשר הבוץ על העינים בערים הגדולות.
