הגה"צ רבי נתן צבי פינקל זצ"ל

נולד בשנת תרי"ט, בעיירה הליטאית ראסיין, לאביו רבי משה פינקל מנכבדי המקום. בגיל רך מתו עליו הוריו ואחד מקרובי המשפחה בעיר וילנא, אספו לביתו וגידל אותו בתורה.

בגיל חמש עשרה כבר יצא לו שם של למדן ובעל מחשבה. כשהגיע ללפרקו לקחו כחתן הרב מאיר באשיס חתנו של הרב דקלם רבי אליעזר גוטמן, והסמיכו על שולחנו שנים אחדות, בכדי שיוכל לשקוד על תורתו באין מפריע. לאחר מכן נתקרב מאוד לרבו המובהק חכם המוסר רבי שמחה זיסל זיו מקלם.

בשנת תרל"ז יסד בסלובודקה כולל לעשרה אברכים בתמיכת הנדיב מר עובדיה לחמן איש ברלין. כן יסד עוד כמה מסגרות גם לבחורים עד לשנת תרמ"ד שאז יסד את הישיבה דסלובודקה, אשר מבין כתליה הפיץ תורה ויראה לעולם, קרוה לחמישים שנה, ואשר בה הגשים בפועל את דרכו בחיים ובחינוך המוסרי.

בקיץ שנת תרפ"ה, אחרי שנסתבבו הסיבות להעלות חלק גדול מישיבתו לארץ ישראל, הצטרף רבי נתן צבי לעולים, והשתקע בחברו.
בליל כ"ט בשבט במעמד תלמידיו הנאמנים פרחה נשמתו של איש האמת, לגן עדן, זי"ע.


מכבדה יותר מגופו

בספר 'תנועת המוסר' (ח"ג פרק יט) מביא: הסבא מסלבודקא, הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, היה מדקדק מאד בהנהגתו עם ביתו. מי שנמצא במחיצתו יודע היה לספר נפלאות על ייחסו לרבנית. איזו סבלנות גילה לה, כמה היה דואג לה, משתדל למנוע צער וטרחה ממנה, מושיט לה עזרה בעבודתה ועוד כהנה וכהנה, ולפעמים קרובות מאד היה זה למעלה מכוחותיו ומכבודו, ואחרי הכל עדיין חושש היה תמיד שמא לא יצא ידי חובתו כלפיה, והיה מרבה לבקש סליחה ממנה.

בעיקר היתה מזעזעת פרידתו ממנה בערב יום הכפורים, לפני עזבו את הבית בלכתו לישיבה, עם כל יחסו האדיב כלפיה חשש שמא לא נהג אתה כשורה לפי ערכה וכבודה, והיה מתחנן לפניה שתסלח לו. ובמקרה שנדמה לו שהיא כאילו מהססת, היה נרעד כולו ולא היה זז משם, למרות שחיכו לו בישיבה, עד שהיתה מבטאה בפה מלא שהיא סולחת לו בכל הלב

(ספיר ויהלום פר' האזינו פ"ב - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)