הגה"ק רבי משה סופר זי"ע בעל חתם סופר כ"ה בתשרי ת"ר
הגה"ק רבי משה סופר זצ"ל נולד בז' בתשרי תקכ"ג לאביו רבי שמואל סופר.
בצעירותו למד אצל אביו ואח"כ אצל רבו המובהק הגה"ק רבי נתן אדלר אשר לימדו גם את תורת הנסתר וידו לא זזה מתחת ידו. כן למד אצל הגה"ק רבי פנחס בעל ההפלאה תלמיד המגיד הק' ממעזריטש זי"ע.
בשנת תקנ"ד נתקבל לאב"ד דרעזניץ אח"כ כיהן במאטערסדארף. בשנת תקס"ז נתקבל לאב"ד פרעשבורג. בזיוו"ש נשא את בתו של הגאון הק' רבי עקיבא אייגר מפוזנא וממנה נולדו ילדיו הגאונים.
נודע כגאון ישראל וקדושו והיה מנהיגה ופארה של יהדות הונגריה בפרעשבורג, הרביץ תורה לתלמידים בישיבתו הגדולה ממנה יצאו כמעט כל גדולי ישראל שהיו לימים בהונגריה. היה בקי בכל החכמות ואף פיוטים וחרוזים נפלאים חיבר.
הגאון רבי מרדכי בנט זי"ע אמר עליו הלכה כמשה בכל מקום.
בכ"ה בתשרי שנת ת"ר נתבקש לישיבה של מעלה, ותלמידיו נשאו לפני ארונו יותר מתשעים ספרים וכתי"ק שחיבר על כל מקצועות התורה.
תיאור נורא ומרטיט מקריאת שמע אצל מרנא החתם סופר
סיפר הרה"ג רבי ליפמאן ראזענבערג מק"ק קראסנע, שרבו המהר"ם שיק היה רגיל לנסוע בכל שנה לאיזה כפר סמוך לעיר חוסט כדי לפוש קמעא. בכפר ההוא ראה, שבין מנחה למעריב מעבירים אנשים את הזמן בדברים בטלים. לכן ציוה להם שיקבעו שיעור בלימוד תורה בזמן זה, בהוסיפו, שרבו מרנא החתם סופר זצ"ל היה רגיל בין מנחה למעריב ללמוד עם בעלי הבתים הלכות פסוקות ודינים פשוטים שצריך כל אחד לדעת, עד שכל האנשים הפשוטים ביותר ידעו את כל ההלכות הנוגעות להם.
שאל אותו אחד, אם ידעו הלכות רבות כל כך, מדוע קרא להם אנשים פשוטים, השיב להם: "אז איך זאג דיר אז זיי זענען געווען פראסטע יידן - זענען זיי געווען פראסטע יידן" [כשאני אומר לך שהם היו אנשים פשוטים – הם היו אנשים פשוטים], וסיפר לו לדוגמה, שהוא היה רגיל להקשיב לשיעורו זה של רבינו, ופעם אחת לאחר הלימוד שמע שאחד המשתתפים בשיעור אמר לחברו: "ער פרעדיגט וואסער - און טרינקט וויין"... [הוא מטיף מים - ושותה יין] כלומר, שאינו נאה דורש ונאה מקיים. זאת כאשר בשיעור אמר רבינו החת"ס שבשעת קריאת שמע צריך הקורא להשמיע לאוזניו, כאשר רבינו בעצמו רק שפתותיו נעות בעת קריאת שמע, וקולו לא ישמע כלל.
על כך אמר המהר"ם שיק, שלא כן הדבר, אלא כאשר קרא רבו מרן החת"ס את הפסוק הראשון בקריאת שמע, היה רגיל לשפשף במצחו בדבקות עצומה, ופניו נעשו כאש להבה, עד שכאשר סיים את הפסוק הראשון, היו ידיו נופלות מעיניו בלי כח ונשתנתה צורתו ונתחוורה כסיד. לכן היו רק שפתותיו נעות מרוב דבקות, וכאשר הש"ץ הסתכל בפניו, וראה שפסקו שפתותיו מלנוע, ידע שגמר ואמר "ה' אלוקיכם אמת". ואילו האיש הפשוט הזה, דימה בנפשו שרבינו אינו קורא קריאת שמע כהלכה - "איז ער נישט געווען קיין פראסטער ייד?!" [האם לא היה אדם פשוט?!]
