הרה"ק רבי אברהם דוד מבוטשאטש זי"ע בעל דעת קדושים כ"ט תשרי תר"א
הרה"ק רבי אברהם דוד מבוטשאטש זי"ע נולד בו' באדר שנת תקל"א לאביו רבי אשר אנטשיל. משחר ילדותו היה פקיע שמיה כעילוי ולמדן מופלג, ונלקחת אחר כבוד כחתן לבת הגה"ק רבי צבי הירש קרא אבד"ק בוטשאטש.
בהיותו סמוך על שולחן חותנו למד בצוותא עם תלמידו הרה"ק בעל 'באר מים חיים' זי"ע.
כבן עשרים נתקבל לרב אב"ד בעיר יאזלאוויץ, ומשם נסע לרבותיו רועי ישראל, הרה"ק מבארדיטשוב והרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע.
לאחר שנפטר חותנו הגדול נקרא ע"י ראשי קהילת בוטשאטש לשבת על כסאו, ונגז ארון הקודש בכ"ט בתשרי שנת תר"א.
השאיר אחריו את ספריו הק': "דעת קדושים", משמרת הקודש", "מחזה אברהם", "דברי אבות", דברי דוד", "אשל אברהם" ועוד.
גדר מקום קבוע בשעת התפילה
בשולחן ערוך (או"ח סי' צח ס"ד) פסק, שצריך קביעות מקום בתפילה, כיון שהתפילה היא במקום הקרבן, ולכך צריך שתהא דוגמת הקרבן בכמה וכמה פרטים, ומכללם צריך שיהיה לו קביעות מקום בתפילה כמו הקרבנות, שכל קרבן קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו.
וכתב באשל אברהם (בוטשאטש, שם סי' צ סי"ט), שאין צריך שכל ימי חייו לא יתפלל אלא במקום אחד, וגם אברהם אבינו הלך למסעיו וקרא בשם ה' בכמה מקומות, אלא הכוונה שבמקום שיש בו צד קביעות מקום להתפלל בו, הוא ממשיך הארה ותועלת ביותר, ומצינו קביעות מקום לחליצה על ידי יחוד פעם אחת מקודם [ראה שו"ע (אהע"ז סי' קסט ס"ה)], אך ודאי שיש דרגות לבחינת הקביעות, שכל שקבוע יותר מקודש יותר, ומכל מקום גם בפעם הראשונה ההולך להתפלל במקום מסוים על מנת להתפלל שם גם אחר כך נחשב לו כבר מעכשיו למקום קבוע.
