הרה"ק רבי אהרן רוקח זיע"א האדמו"ר מבעלזא כ"א אב תשי"ז
רבינו הרה"ק רבי אהרן רוקח, הרבי מבעלזא, זכותו תגן עלינו, נולד בשנת תר"מ לאביו הרה"ק רבי ישכר דוב, בן הרה"ק רבי יהושע בנו של מיסד השלשלת, הרה"ק רבי שלום זי"ע.
מנעוריו מיעט באכילה ובשינה והצטיין בקדושתו וטהרתו עד שהרה"ק רבי יחזקאל משינאווא אמר עליו "כנראה שהיצר הרע הסיח דעתו לגמרי ממנו". היה גאון בתורה ובעל מוח חריף ובהיר מאד וזכה בבחרותו לחבר ספר של הגהות על הקצות החושן.
בשנת תרפ"ז נפטר אביו והנהגת העדה נפלה על שכמיו. בזמנו נתעצמה חסידות בעלזא, ומאות ואלפים נהרו אליו מכל חלקי גליציה, פולין והונגריה. הרבי שימש כדוגמה חיה לכל באי קורות ביתו לאיזה דרגות מסוגל ילוד אשה להתעלות, בתורה, ביראת השם ובקדושה וטהרה.
בפרוץ מלחמת העולם השניה נטל הרבי את מקל הנדודים בידו ובחורף שנת תש"ג החלו פעילות נמרצות אצל חסידי בעלזא שבכל מדינות החופש, לשחרר את הרבי שנמצא אז בגיטו בוכניה. סכומים עצומים נאספו ובכסף זה שכרו קצין הונגרי מראשי שירות הריגול, לביצוע ההצלה.
בשבט, תש"ד עזב הרבי את ארצות דמים והגיע לארץ הקודש. על אף אבדן כל משפחתו העניפה, כל החסידים, היושבים, שהיו מופלגים בתורה וחסידות, לא היה ניכר עליו כלום, ומיד בהגיעו התחיל לשקם מחדש את החסידות. רבבות התדפקו על דלתותיו, בידעם שאמנם קדוש הוא בקדושה עליונה.
אולם לדאבון לב חסידיו בפרט וכלל ישראל בכלל נסתלק הרבי ביום המר והנמהר כ"א מנחם אב תשי"ז, נתבקש ועלה לישיבה של מעלה.
ספרים הם תכשיט לבית, אבל רק אם לומדים בהם
סיפר לי הגה"צ ר' אהרן מרדכי רוטנער שליט"א (זצ"ל), שהיה עם הרה"ק מהר"א מבעלז זצ"ל אצל בנש"ק אחד שהיו לו ספרים הרבה, והראה להרה"ק את ספריו, אמר הרה"ק, אבי ז"ל אמר, ספרים הם תכשיט לבית, אבל רק אם לומדים בהם.
(שיח זקנים ח"ה עמ' רצ"ט)
חיתה עוד שש עשרה שנה - בזכות הבטחת המהר"א מבעלזא
שמעתי מהגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זצ"ל, שהי' לו שכנה מרת זינגר של"ע קבלה המחלה הידועה והרופאים לא יכלו לעשות כלום, ורץ בעלה למרן ובקש מאוד שמרן יבטיח שתבריא, ולא הרפה ממרן.
והגיב מרן מה אני מלאך שהנני יכול להבטיח? אינני מלאך ואיני יכול להבטיח, והתעקש שאינו יוצא ממרן עד שיבטיח, ואמר לו מרן איזה תביעה יש לו אליו שכ"כ מתעקש, ואמר אם מרן רוצה לשמוע התביעה יגיד למרן ואמר מרן שיאמר, ושאל את מרן האם יודע מרן שיש עיר בהונגריה סאלניק ששם קבורה בת מרן מהר"י אשת הצ'שענעבער, ואמר מרן שכן.
ואמר אני אספר לרבינו למה היא קבורה שם, אני סחרתי אז בעצים והייתי הרבה פעמים צריך לעמוד בתחנת הרכבת ולראות רכבת ריקה שאוכל לשטוח העצים, ופעם כשאני עומד שם, פתאום הגיע רכבת וירד משם יהודי עם הדרת פנים ומחפש איזה דבר, ונגשתי אליו ושאלתיו מה מחפש ואמר שהביא כאן ברכבת חולנית שהי' צריך להמשיך עימה לוויען לרפואתה אך באמצע הדרך נחלשה ביותר וא"א להמשיך כך, ואמרתי לו שיביא אותה לביתו והיתה אצלי שתים עשרה שבועות ואשתי שאני מבקש עליה עתה רפואה שמשה אותה כל ה - 12 שבועות בלי הפסק ממש כל היום ולא עזבה אותה לרגע, ואפי' בקושי החליפה בגדי' מרוב מסירות לשמש את החולנית ואח"כ נפטרה ונקברה שם, וזו היתה בתו של מרן מהר"י הנ"ל.
וסיים ממילא עתה שהיא חולנית מגיע לה הבטחה, ואמר מרן שיצא לחוץ ויחכה שם עד שיקרא לו, ויצא וחכה כמה שעות וכולם כבר הלכו וכיבו האורות והוא נשאר עד שעה חמש בבוקר בערך, ואז קרא לו מרן שיכנס ויתן עוה"פ קוויטל, ושאל אותו מרן מה אומרים הרופאים, ואמר שהרופאים אמרים שיקח אותה הביתה ושתבא מפעם לפעם לעשות הטיפולים, ואמר לו מרן שבאמת יקח אותה הביתה ויותר לא תדרוש ברופאים וחיתה עוד 16 שנה ונפטרה בת 96 ובעלה נפטר שנתיים קודם בן 94 .
ומוסיף הרב אונגר שבסוף ימיה שקרה לה איזה חולשה ואחד שאל אותה האם לקרוא לרופא והגיבה תיכף, זה לא, הרבי מבעלזא אמר שלא תדרוש ברופאים.
