הרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע בעל ה'דברי חיים' כ"ה ניסן תרל"ו
הרה"ק רבי חיים מצאנז זי"ע בעל דברי חיים נולד בשנת תקנ"ז לאביו רבי אריה לייבוש מטארניגראד זצ"ל. היה חתנו של הגאון הקדוש הברוך טעם מלייפניק.
היה תלמידו המובהק של רבי נפתלי צבי מראפשיץ זי"ע וכן הסתופף בצל צדיקי דורו ה'אור לשמים' מאפטא, ה'אוהב ישראל' מאפטא, וה'עטרת צבי' מזידיטשוב זי"ע.
הוסמך לדון ולהורות ע"י חותנו הגה"ק ה'ברוך טעם' והגאון 'הים התלמוד'.
גאוני הדור שלפניו כהגה"ק החת"ם סופר ה'חוות דעת' והגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל התפעלו מגאונותו.
הד"ח כיהן ברבנות ברידניק בזאלין ובצאנז. היה רבן ומאורן של המוני ישראל ובראשם צדיקים וגאונים. העיד על עצמו שמלאכים ושרפים אינם יכולים להיכנס במחיצת שורש נשמתו. הרה"ק ה'צמח צדיק' מויזניצא זי"ע העיד שחותנו הרה"ק מרוזין זי"ע אמר על הרה"ק מצאנז שהוא מבי"ד הגדול שבדור, ודבריו מכריעים לפסק הלכה בבי"ד של מעלה. הפוסק שבדור הגדירו הרה"ק החידושי הרי"ם מגור זצ"ל, גדול כהרשב"א בימיו - העיד עליו הרה"ק רבי שלמה מרדאמסק זצ"ל.
נתבקש לישיבה של מעלה בכ"ה ניסן תרל"ו ומנו"כ בצאנז.
הסימן להבחין בין שרו של עשו למלאך גבריאל
סיפר הגה"ק ה'דברי יואל' מסאטמאר זצ"ל: פעם בא חסיד עני ושפך מר שיחו בפני מרן ה'דברי חיים' מצאנז זצ"ל, שבתו בגרה ואין לאל ידו לכלכל הוצאות החתונה. מרן זצ"ל נתן לו מכתב המלצה ושלחו לאחד הגבירים בעיר אחרת, ובין השורות נקב מרן ה'דברי חיים' סכום מדויק שמבקש מהגביר שיתן עבור העני שמוסר את הכתב.
החסיד העני נסע אל הגביר שאליו שלח מרן ה'דברי חיים' את המכתב, כשנכנס לביתו לא הרגיש בו הגביר תיכף כי היה טרוד בלימודו, ואח"כ כאשר הבחין בחסיד העני נתן לו שלום ושאלו למבוקשו. החסיד הראה לו את מכתבו של מרן הד'דברי חיים' זצ"ל. כאשר ראה הגביר שה'דברי חיים' דורש סכום מסוים, התחיל להתווכח עם החסיד העני ואמר לו כי הסכום הנקוב גדול מדי ויתן לו קצת פחות מזה, אבל החסיד התעקש וטען שרוצה דייקא את הסכום שנקב מרן זצ"ל, כה התווכחו ביניהם עד אשר יצא מבית הגביר בידים ריקניות, וחזר לצאנז לסיפר למרן זצ"ל את כל הענין.
מרן ה'דברי חיים' נתן לו מכתב שני לחסיד אחר בעיר אחרת, וכשנסע לשם קיבלו החסיד הגביר בפנים שוחקות, וכאשר ראה את דרישת מרן זצ"ל נתן לו מיד את הסכום שביקש, והלה חזר לביתו בשמחה רבה.
לימים כשנסע הגביר אשר דחה את בקשת החסיד, להסתופף בצל מרן ה'דברי חיים', הוכיחו מרן זצ"ל ואמר לו: הנה כתיב בפרשת וישלח ויאבק איש עמו, ופרש"י ז"ל שהוא שרו של עשו, ובפרשת וישב כתיב וימצאהו איש וגו' ופרש"י ז"ל זהו גבריאל שנאמר והאיש גבריאל. ולכאורה מנא ליה לרש"י דאיש שבפרשת וישב הכוונה לגבריאל, ובפרשת וישלח קאי האיש על שרו של עשו, הלא בשניהם נאמר איש ותו לא. אלא ביאור הענין – המשיך מרן הדברי חיים זצ"ל – שאם עני דופק על פתחו של גביר לבקש עזרה והלה מתחיל להתאבק ולהתווכח עמו ואינו רוצה לעזור לו, בודאי הוא שרו של עשו, משא"כ אם הגביר שואל אותו מה תבקש ומושיט לו עזרה, הרי הוא מלאך גבריאל.
(במשנת רש"י - פר' וישלח)
זה מכבר לא פעלנו שנה טובה כזו
כתב ב'שפתי אשר' (עמוד קסח, אות שב): ודכירנא מגודל מעלת שינה של צדיקים, שלפני הרבה שנים זכיתי שהייתי על יום הקדוש אצל הרה"ק מסטראפקוב זיע"א. וביום הכפורים קודם קריאת התורה הניח עצמו לישן על שעה חדא, שהיה אז זקן למעלה משמונים, מגודל העייפות, והניחוהו לישן שתי שעות, ואחר כך הקיצוהו כמו שצוהו שיעשו כן. וביום שאחר יום הקדוש זכיתי להיות אצל הגאון האדיר רשכבה"ג האב"ד ראדאמישלא, שהיה דר גם כן בקאשוי, ושאל לאחד שהיה שם גם כן מאותן שהיו ביום הקדוש אצל הרה"ק הנ"ל סדר היום, וסיפרו לו אודות השינה.
ואמר, שלא היו צריכים להקיצו, דהצדיקים פועלים בשינתם וכו', ועובדא היה אצל הרה"ק מצאנז זיע"א שהיה ישן קודם קריאת התורה בראש השנה, ואח"כ בא לבית המדרש אחר צהרים מאוחר והתפללו חיש מהר תקיעת שופר ומוסף בשעה מאוחרת, ואחר כך אמר, שזה מכבר לא פעלנו שנה טובה כזו. זה תורף דבריו. והנה מזה נראה גודל מעלת השינה של צדיקים.
