הרה"ק רבי ישכר בער מראדאשיץ זי"ע ח"י סיון תר"ג
רבינו נולד בשנת תקכ"ה לאביו רבי יצחק ז"ל אשר על מציבתו חרות "איש תם וישר וירא ה'". אביו עוד זכה לשמש את הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, ומסופר שהמגיד הק' היה השדכן בין ר' יצחק לזוגתו, ואף הבטיח שיולד לו ממנה בן שיאיר את העולם.
כבר משחר נעוריו נודע רבינו בפרישותו וקדושתו, והיה רגיל לטבול במקוה בימי ילדותו אף בימות החורף והקור, במסירות נפש עצומה להשי"ת ולעבודתו.
מעת התמנותו לכהן ברבנות עיר ראדאשיץ נתפרסם שמו כפועל ישועות בקרב הארץ בהראותו אותות ומופתים להושיע אנשים ממצוקותיהם, ולרפא חולים מתחלואיהם, ורבים נקבצו והתדפקו על דלתו להתברך ולהיושע בכחו הגדול והקדוש. ואף בקרב גויי הארץ יצא שמעו לתהלה והיו משחרים לפתחו לעצה ולברכה. ורבינו העיד על עצמו שלכן מרבה הוא במופתים כי הוא נשלח לעולם הזה לפרסם אלקותו ית"ש בעולם.
רבינו נסתלק לשמי רום ביום י"ח סיון שנת תר"ג לפ"ק ומנוחתו כבוד בעיר ראדאשיץ, גם לאחר פטירתו נקבצו ובאו המונים להשתטח על קברו וראו שמה פלאות וישועות כמו בחיים חיותו.
עד מתי תבשלי תפוחי אדמה עם תפוחי אדמה
סיפר הרה"ק רבי ישכר בער מראדושיץ זצ"ל, בעודו רך בימים והיה נודד בגלות, אירע לו פעם אחת בהיותו הולך בדרך והיה עייף מטורח הדרך, עבר דרך כפר אחד שהיה דר שם אופה יהודי והיה לו קר, כי היה אז ימי החורף, וביקש מהיהודי שיניח לו ללון אצלו, והאופה לא היה לו רק חדר אחד קטן אצל חדר בית האופה.
ויהי בלילה אחר חצות בעת שכולם כבר ישנו, והנה שמע רבינו קול אנחה ויללה מהכפרי שהיה גונח מאד. וסיפר רבינו שבכל פעם בעת שמעו היה נשבר לבו בקרבו ונפל ממנו תלחי תלחי, והיה בוש מאד על עצמו וסבל חולשת הדעת גדולה מאד, כי אם אדם פשוט וכפרי אשר הוא עם הארץ ומצער כל כך על גלות השכינה איך יכול להרים ראשו נגדו, ורצה לעשות מעשה לסגף עצמו עוד יותר.
עד ששמע קול זוגתו ששאלה אותו "מוישה, למה אתה מתאנח כל כך"?, והוא ענה לה "יענטע עד מתי תבשלי תפוחי אדמה עם תפוחי אדמה, כבר בא העת שתבשלי לביבות קליסקעליך...
נפלאות הסבא קדישא
רפואה בלחם ומים
מסופר על הסבא קדישא הרה"ק רבי יששכר בער מראדאשיץ זיע"א, גופא דעובדא הכי הוה, כשזכה פעם הראשונה לגילוי אליהו, שקיבל על עצמו שלא לפשוט ידו לבקש מתנת בשר ודם, מתוך ידיעה דמה שנקצב לו יקבל מידו יתברך שמו הפתוחה הקדושה והרחבה, ורצו מן השמים לנסותו ונסבב הדבר שאף אחד לא יביא לו כלום, והיה שרוי בצום משך כמה ימים, כשבנוסף לכך שרר אז קור מקפיא ולא היה לו במה לחמם את הדירה, אבל הוא לא ביקש מאף אחד, ועד שהגיע לכלות הכוחות ובכל זאת עמד בשלו ואמר: אם ברצונו יתברך שמו לקחת אותי מן העולם, הנני מוכן ומזומן לכך, אבל בשום אופן לא אעבור על הקבלה טובה שקבלתי עלי, והתחיל כבר לעשות הכנות ולכוון הכוונות שצריכים לכוין קודם יציאת נשמה. ובתוך כך נפרצה הדלת על ידי אליהו הנביא שהכניס לתוך פיו יין שרף ומיני מרקחת להשיב את נפשו, וגם הסיק את התנור, וגילה לו שהיה זה נסיון מן השמים, ושמעתה אכן לא יצטרך לבקש כי ייצא טבעו בעולם והכל ירוצו אחריו להנות אותו מנכסיהם.
והגיד על כך הרה"ק מצאנז קלויזנבורג זיע"א ('שפע חיים' פרשת תולדות תשכ"ו): וכן נהגו כל הצדיקים שלא לבקש מתנת בשר ודם, כי רצו לקבל מחיתם מיד הבורא ית"ש בעצמו, וכאמור (תהלים קמה טז) 'פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון', שכביכול מזין את האדם ומכניס מאכלו לתוך הפה ממש, דמי שראוי לכך אינו זקוק לשום נברא ואינו צריך אפילו ללכת וליקח את מזונו. וזה שאמר הכתוב (תהלים קיב א-ג) 'אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד' וגו', ולפי שהוא חפץ רק במצוות ה' זוכה אשר 'הון ועושר בביתו' ואינו צרך לצאת ולבקש טרפו. וגם יבואר 'אשרי איש ירא את ה'' וגו', שביראתו ובבטחונו החזק באלקיו הוא מבקש 'הון ועושר בביתו' דייקא, שאינו רוצה מה שלא מגיע אליו לתך הבית ואינו פושט ידו לקבל מתנת בשר ודם.
