הרה"ק רבי ישראל פרידמן זי"ע האדמו"ר מבאיאן לייפציג א' דר"ח אלול תשי"א
נולד בא' סליחות כ"ד אלול תרל"ח בסאדיגורה, זקינו הרה"ק אדה"ז מסאדיגורה זי"ע התבטא אז עליו ער איז געקומען ווי אגרויסע חסיד, כי גדולי החסידים שבאו להשתתף בצל רבם בחודש האיתנים נהגו להקדים ביאתם לסא"ג על יום ראשון דסליחות.
משחר טל ילדותו קיבל את חינוכו תחת פיקוחו האישי של אביו ה"פחד יצחק שהועיד לו כמו לשאר אחיו מורים ומחנכים מופלגים מגדולי החסידים, ועל אף היותו יודע חולי ומכאוב מימי נעוריו, נודע בגודל שקידתו והתמדתו בלימוד תוה"ק.
בגיל צעיר מאד זכה לסיים את הש"ס שנלמד בעיון ובסעודת הסיום הופיע אביו במיוחד וביטא את הערצתו אליו.
בטו"ב סיון תרנ"ה בא בברית האירוסין עם הרבנית מרים בת דודו אחי אביו רבי שלמה'ניו מסא"ג, והגם שרבי שלמה'ניו הי' כבר בי"ד שנה בעלמא דקשוט ראו זקני החסידים בשידוך זה קיום רמיזת דבריו של חותנו שראהו בימי ינקותו והפטיר עליו עהר איז דאך אויך אונזער'ם א קינד. נשואיו התקיימו בבאיאן בתרנ"ו ברוב פאר והדר.
בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלט יחד עם אביו ואחיו לווינה. לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ז החל לכהן באדמו"רות והקים את חצרו בלייפציג הגרמנית.
בשנת תרצ"ה ביקר בארץ ישראל ובשובו ללייפציג אמר שבדעתו לחזור חזרה לארץ ישראל. בשנת תרצ"ט נמלט מהנאצים לשווייץ ולאחר מספר חודשים עלה לארץ ישראל והתיישב ופתח בית מדרש ברחוב יבנה בתל אביב, כמו שאר אדמו"רי רוז'ין שעלו ארצה.
רבי ישראל היה חולה במשך כל שנות חייו ולא הרבה לצאת ולהסתובב בין החסידים, אך בכל שנות שהותו בארץ נסע בל"ג בעומר למירון להדליק את ההדלקה המסורתית שהייתה בחזקת משפחתו.
נתבקש לישיבה של מעלה בא' דר"ח אלול תשי"א, ונטמן בבית החיים העתיק בצפת.
גאון במידת 'הצנע לכת'
גאון הי' במידת ה"הצנע לכת", וכמפורסם הסיפור שבאחד מימי ביקורו בירושלים עיה"ק, הוצרך המשמש, הרה"ח ר' לייב'לי כהן ע"ה, להוציא דבר מה מחדר אשר בו התאכסן הרבי, והיות שהדבר אירע בשעת לילה מאוחרת, וכבר עבר הרבה זמן רב מעת שמרן הוריד את הכפתור של המאור, וחושך השתרר בחדר, החליט המשמש להיכנס בלאט, למען לא יפריע את מנוחתו ולהוציא משם את הדבר המבוקש, אך מה מאד נדהם ונרעש שמיד בפתחו את הדלת של חדרו מצא אותו יושב על כסאו ליד השלחן עטור בלבושו וחגור בחגורתו פניו להבים וכולו שרוי בדביקות עילאית.
