הרה"ק רבי מאיר מדזיקוב זי"ע בעל "אמרי נועם" ח' תמוז תרל"ז
הרה"ק רבי מאיר מדזיקוב זי"ע נולד בשנת תקע"ט לאביו הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זי"ע.
כאשר היה רבי אליעזר אצל הרה"ק האוהב ישראל מאפטא זי"ע, אמר לו: סע לביתך ויהיה לך בן וקראת את שמו "מאיר", כי הוא יהיה "מאיר עיני חכמים" ו"מאיר לארץ ולדרים". מילדותו היה חד וחריף, עילוי ממש.
זכה להתחנך על ברכי זקנו הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ. אביו הצדיק היה מתפאר בו: "הגאון שלי". וגם זקנו הרה"ק מראפשיץ היה נהנה לשמוע ממנו את חידודיו. דלה ממימיהם של דודו הרה"ק ר' אשר ישעיה מראפשיץ והרה"ק ר' צבי הירש מרימנוב זי"ע.
אביו הק' מינהו למרא דאתרא בדזיקוב. שמו יצא לתהילה וגדולי תורה הריצו אליו שאלות בהלכה, חלקם הודפסו בשו"ת אמרי נועם.
בשנת תרכ"א עלה למלא מקום אביו בהנהגת העדה, ורבים נהרו לאורו. התלכדו בו יחדיו גאונות וצדקות, כי היה גאון בנגלה בחריפות ובקיאות, וצדיק וקדוש, ערום ביראה וחכם בחכמת האמת.
בשנת תרל"ז נחלש ונסע לעיירת המרפא קארלסבאד, שם נסתלק ביום ח' בתמוז. ארונו הובא לדזיקוב ושם מנוחתו כבוד.
השאיר אחריו את דברי תורתו בספה"ק אמרי נועם עה"ת והמועדים ושו"ת.
כפה פרשה לעני
אמרו חז"ל (יומא סו, ב) אין חכמה לאשה אלא בפלך.
יש לומר בדרך הלצה, כי אמרו ז"ל (תענית כג, ב) אשר בענין הצדקה האשה ידה על העליונה, כי מקרבת הנאת העני, לאשר הבעל נותן רק המעות, אבל האשה נותנת לו פת שיהא תיכף מוכן לפניו לאכול. וזהו אין חכמה לאשה אלא בפלך, פל"ך ר"ת כ'פה פ'רשה ל'עני (משלי לא כ), היינו במצות צדקה, אז ידה על העליונה והיא המחוכמת:
(אמרי נועם על התורה – ליקוטים)
אכילת דגים בג' סעודות שבת – מסוגל לבני חיי ומזוני
מה שאוכלין דגים בשבת בכל הסעודות, כי שלש סעודות המה נגד אבותינו אברהם יצחק יעקב. ובכחם נמשך לנו בנים חיים ומזוני.
כי אברהם - המשיך בנים, כמ"ש (בראשית טו ה) כה יהיה זרעך. ועל כן נאמר (שם) והאמן בד', והאמ"ן עולה בני"ם.
ויצחק - המשיך עשירות, כמ"ש (שם כו יב) ויזרע יצחק כו', ואמרו ז"ל (בראשית רבה פרשה סד אות ז) זבל פרדותיו של יצחק כו'.
ויעקב - הוא המשכת חיים, כדאיתא בזוה"ק (ח"א דף קסח.) מאן דאתחזי ליה יעקב בחלמא חיים אתוספן ליה.
והנה דגים ג"כ רומזים על בני חיי ומזוני, כי וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח טז) הוא בנים. גם רומזים על חיים כמאמרם ז"ל (שבת עז ע"ב) ג' כל זמן שמזקינין מתחזקים, ואחד מהם דגים, רומז על אריכות ימים בתוספת כח וגבורה לעת הזקנה. גם רמוז מזוני, כי יוסף מוקיר שבתא נתעשר על ידי הדגים (כמ"ש בזמר 'יום ש"ק' לליל ש"ק, וראה שבת קיט.) יוסף חצה דג ומצא מרגליות בבשרו.
