הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטעבסק זי"ע בעל פרי הארץ א' אייר תקמ"ח
הרה"ק רבי מנחם מענדיל מוויטעבסק זי"ע נולד לאביו מוה"ר משה בשנת תצ"ט לערך. בשנות ילדותו זכה לראות את אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע, והיה מתלמידיו המובהקים של רבינו
המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע.
לאחר פטירתו של המגיד קיבל את הנהגת עדת החסידים בחבל רייסין. בשנת תקל"ז עלה לא"י יחד עם כשלש מאות נפשות שנלוו עמו. בב' דר"ח אייר תקמ"ח השלים את נפשו ליוצרה ועלה בסערה השמימה ונטמן בבית העלמין שבטבריא. דברי תורתו ומכתביו הרבים נדפסו בספה"ק "פרי הארץ".
רמז נפלא איך להשלים מאה ברכות
סיפר הגה"ח ר' ישראל שמעון קאסטילניץ זצ"ל:
כשנסע להפרד מהרה"ק רבי פנחס מקאריץ קודם שעלה לארץ הקודש, שלח אליו מכתב שבכונתו לבוא אליו, והיה אמור לשהות במחיצתו כשבועיים ימים. כששמע על כך הרה"ק מקאריץ אמר לבני ביתו שיתחילו לנקות את הבית לכבודו, והרה"ק רבי פנחס בעצמו טאטא את המדרגות לפניו.
כשהגיע הרה"ק מוויטעבסק לקאריץ אמר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ 'הנה נוסע אלינו מלך ישראל'... לאחר ששהה אצלו כשמונה ימים אמר הרה"ק מקאריץ לאנשי ביתו - הייתי חפץ שרבי מענדלי יסע כבר לדרכו, כי אין ביכולתי לסבול עוד את רוב קדושתו.
כשהיה בדרכו לארץ הקודש, באמצע הדרך בלב ים היתה שעת סכנה, והספינה חשבה להטבע חלילה. נענה רבי מענדלי ואמר בזה"ל: 'רבש"ע געדענק מיר די יסורים וואס איך האב געהאט פון דעם כבוד וואס מען האט מיר געגעבן אין חוץ לארץ, און וואס רבי פנחס קאריצער זי"ע האט פאר מיר אפגעקערט די טרעפ וואס פאר א יסורים איך האב יעמאלס געהאט' (=ריבונו של עולם, זכור לי את הייסורים שהיו לי מהכבוד שנתנו לי בחו"ל, ואת מה שרבי פנחס מקוריץ זי"ע טאטא עבורי את המדרגות, איזה ייסורים היו לי אז).
והוסיף הרי"ש ז"ל בדרך צחות: היינט דארף מען בעטן אז מען זאל נישט האבען קיין יסורים אז מען גיט צו ווייניג כבוד, נאר אז מען רעדט פון יענע מענטשען איז גאר עפעס אנדערשט... (=היום צריך לבקש שלא יהיו ייסורים כשנותנים מעט מדי כבוד, אבל כשמדברים על אותם אנשים זה כבר משהו אחר לגמרי...).
