הרה"ק רבי משולם פייבוש העליר מזבאריז זי"ע בעל "יושר דברי אמת" כ' כסלו תקנ"ב
הרה"ק רבי משולם פייבוש הלוי העללער זי"ע נולד בעיר סניאטין שבחבל גאליציע לאביו הרה"ק רבי אהרן משה זצללה"ה שהיה מגיד מישרים בעירו הנ"ל. רבי אהרן משה היה מגזע היחס, ובנו של הרה"ק רבי מאיר אבד"ק בראדשין ישן שהיה מפורסם לקדוש עליון, אשר מרן הבעש"ט הק' זי"ע נסע אליו ביחוד כדי לקיים בו שימוש תלמיד חכם. עוד כותב רבינו בעצמו בהסכמתו על הספר זריזותא דאברהם שחיבר אחיו הרה"ק רבי אברהם נח מדאלינא זי"ע, שהם היו דור שישי בן אחר בן להגה"ק בעל תוספות יום טוב זי"ע.
בהגיעו לפרקו נשא את בתו של אחד מחשובי תושבי העיר קניהניטש שבגאליציע, ובהתגוררו שמה מצא את שאהבה נפשו חבורה של יראים ושלמים מבקשי ה', עמם נתקשר בקשר אמיץ וחזק. ובזיווג שני נשא את הרבנית הצדיקת מרת יענטל ע"ה שהאריכה ימים אחריו והיתה מפורסמת בצדקותה, ורבים ושלמים היו באים אליה להתברך מפיה. ומקובל שגם הרה"ק בעל אוהב ישראל מאפטא זי"ע בא לקבל ברכה הימנה.
את תורתו בנגלה קיבל רבינו מפי שאר בשרו הגאון האדיר רבי משה צבי העללער זצללה"ה אבד"ק באקשעוויץ, ובעמח"ס גאון צבי. לצד זאת עלה רבינו במעלת רמות בדרך החסידות, וכפי שנמצינו למדים מפי כתבו בספרו הק' יושר דברי אמת, שקיבל תורה מפי הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, הרה"ק רבי מנחם מענדל מפרימישלאן זי"ע, והרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע.
על גדולי תלמידיו נמנים הגה"ק רבי דוד שלמה מסאראקא בעל ערבי נחל ולבושי שרד זי"ע, (אשר מביא כמה פעמים מדברי רבו בעניני הלכה ואגדה), הרה"ק רבי יוסף דוד הכהן אבד"ק יאסי בעל דרכי אמונה זי"ע, הרה"ק רבי מנחם מענדל מקאסוב בעל אהבת שלום זי"ע, והרה"ק רבי חיים מטשערנאוויץ בעל באר מים חיים זי"ע שנחשב לו כתלמיד חבר.
רבינו נסתלק לגנזי מרומים ביום ב' כסלו שנת תקנ"ה לפ"ק, ומנוחתו כבוד בעירו זבאריז.
והשאיר אחריו ברכה את ספרו הק' יושר דברי אמת, המכיל בתוכו שתי קונטרסים (השניה נקראה בשם דרך אמת) שקנה מקום בראש ספרי החסידות, ותעיד העובדא שנדפס במרוצת השנים המון פעמים בלמעלה משלשים מהדורות (גל' שבת בשבתו).
חשק להתפלל מנחה בטלית ותפילין
שמעתי מפי קדשו, שאמר: פעם אחת בא בלבי חשק גדול שאתפלל מנחה עם טלית ותפילין. ואתה ידעת כי איני חופז ומהיר לעשות מעשה עד כי אני בוחן אותו בשבע חקירות ובדיקות אולי מתגבר היצר בזה ליקח בזה חלק בראש. והמתנתי כמה זמן בישוב דעתי בזה, עד אשר נדמה לי כי חף אנכי משום פניה בזה. והכנתי את עצמי ללבוש התפילין. וכאשר רציתי ליקח התפילין ללבשם, התחיל לבי לבעור בחשקות גדול, יותר מהחשק ללבוש התפילין בבוקר לתפילת שחרית, תיכף שמטתי ידי ולא לקחתים. אמרתי בוודאי דברים בגו, כי זה דבר שאינו נכון- לתפילין בשחרית צריך להיות החשק יותר מלתפילת מנחה, ובודאי התגנב היצר בזה".
