הרה"ק רבי נפתלי צבי הלברשטאם זי"ע האדמו"ר מבאבוב י"ב אדר ב' תשס"ה
אורו של רבינו זרח ביום כ"ה אייר תרצ"א בבית אביו הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זיע"א, תחת עינו הפקוחה של זקנו הקדושת ציון זיע"א הי"ד שקראו על שם זקינו, הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א. זקינו אהבו ביותר, הראהו אותות אהבה וחיבה, וגידלו על ברכיו. למרות גילו הרך, זכה באותן שנים לרכוש מפי זקינו תורה ויראת שמים, חכמה ודעת.
בהיותו בן תשע שנים, פרצה מלחמת העולם השנייה, בה נהרגו אמו אחיו ואחותו הי"ד. אותן שנים נתגלו בנפשו עוז ותעצומות כוח. סבו הי"ד נפרד ממנו טרם לכתו לגיא ההריגה באומרו, 'נפתלי לך בעקבות אביך', זאת שמר כצוואה כל ימיו.
כאשר בימי שהותו בגיטו בוכניא חפשו אחר ספר תורה ולא מצאו, הורה עליו הרה"ק רבי אהרן מבעלזא, "הנה לכם ספר תורה חי שעוד יאיר את העולם", ויצא עמו בריקוד נלהב.
בערב שבת קודש בהעלותך תש"ג, נעצר רבינו עם אביו אחר שהבריחו את הגבול לסלובקיה בעיר ניימארק, ונכלאו בבית הסוהר עד למחרת בבוקר. הרשעים זממו להוציאם להורג, וראש הגסטאפו רצה לדעת תחילה מי הבריחם, אולם על אף הייסורים הנוראיים, לא מסר אביו את שמות המבריחים שסייעו בעדו.
אביו הגדול חיזקו בליל שבת בדברי אמונה והכינו לעלות בסערה השמימה על קידוש שמו יתברך, שכן הנאצים איימו להוציאם להורג למחרת. לבסוף יצאו בדרך נס ממלתעות הרשע, ונשארו לפליטה להחיות עם רב.
אחר תלאות רבות הבריחו את הגבול לרומניה והגיעו לבוקרסט, שם עלה ביד ראשי ארגוני היהודים להתפשר עם ראש הגסטאפו בעד הון תועפות לתת רישיון לשלוש אניות עם כאלף יהודים לצאת מרומניה לקונסטנטינופול. הרבי השקיע מאמצים רבים ולא חסך בכספים, עד שהכניס את רבינו לרשימת הנוסעים.
בארץ הקודש שם פניו לישיבת סלונים, בה נתעלה בתורה ובחסידות, והתמדתו הייתה לשם דבר. באותם ימים התקרב לגדולי ירושלים, הרה"ק רבי מוטל סלונימער, רבי אהרן מבעלזא, הבית ישראל זיע"א ועוד, כולם הללוהו ושבחוהו על מדרגותיו הנעלות ומידותיו התרומיות.
בשנת תש"ז כאשר אביו הרבי הגיע לחופי ארה"ב, והחל להקים מחדש את קהילת באבוב, ביקש את רבנו שיבוא ויעזור בהנהגת הישיבה.
אחר החגים תש"ח הגיע רבינו לארצות הברית, נכנס לישיבתו הרמה של אביו, והמשיך בלימודיו ביתר שאת ויתר עוז, כשבד בבד עמד לימין אביו ומסר שיעורין תמידין כסדרן להחיות רוח שפלים. מני אז עמד לצדו בענייני הקהילה, כשהוא מעורב בכל ענייני הכלל והפרט. בהמשך נפל על כתיפיו עול ניהול המוסדות בכל רחבי העולם, עד יומו האחרון עלי אדמות.
בשנת תש"ס עת נסתלק אביו הקדוש לשמי מרום, הוכתר לממלא מקומו, כאן התגלה שגב נפשו הטהורה כאשר הנהיג את עדת חסידיו, נתקיים בו מאמר חז"ל כל הבורח וכו' ואלפים מבני ישראל גם כאלו שלא נמנו על עדת חסידיו, נהרו לשולחנותיו ונהנו ממנו עצה ותושייה כשהוא משפיע ישועות רבות, בהרעיפו טללי ברכה וישועה לכל מבקשי ברכותיו.
כל ימי חייו שווים לטובה, אף בשנותיו האחרונות לא גרע מעבודתו הקדושה במסירות נפש, על אף חולשתו הרבה המשיך לנהל את העדה הקדושה. כשנה טרם פטירתו חלה רבנו, וכל כלל ישראל הרבו בתפילה ובתחנונים לרפואתו, עד שבא יום יום י"ב אדר ב' תשס"ה בו נגזרה הגזרה ונשבה ארון הקדש. הלווייתו התקיימה במעמד רבבות אלפי ישראל, נטמן בבית הקברות בניו ג'רסי, ליד אביו הקדוש.
עיקר התשובה היא לשקוד על דלתות התורה
הרה"ק רבי נפתלי צבי מבאבוב זיע"א כתב באיגרת ('מכתבי הדרכה' מכתב עה): עיקר התשובה היא לשקוד על דלתות התורה, כמו שכתב בזרע קודש (פרשת תרומה) על 'ועשו ארון עצי שיטים'. ואם דוקא תרצה להסתגף יהא סיגופך בזה כאשר תחפוץ לסגור את הגמרא או התהלים תקדיש עוד חמישה רגעים להוסיף לימוד או לומר תהלים אף שהדבר קשה לך. וגם תתרחק ממאכלי ממתקים וממשקים ערבים לקיים קדש עצמך במותר לך.
(ספיר ויהלום פר' וירא תש"פ - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
מהו כבוד אמיתי
אנשים חושבים שכבוד הוא להתפלל כשליח ציבור ביום טוב, להתכבד בברכה מתחת לחופה, או לשבת במזרח וכדומה. במשנה (אבות ו ג) שנינו, 'אין כבוד אלא תורה', יהודי היושב בביתו ולומד תורת ה', זהו הכבוד הגדול ביותר. הוא מתאחד אז עם הקדוש ברוך הוא שכן 'אורייתא וקודשא בריך הוא חד'.
כולם מוחלין לו
ושמעתי מתאמריה משמיה דהרה"ק רבי נפתלי צבי מבאבוב זיע"א, דאמר פעם במליצה אהאי לישנא שאמרו חז"ל "חתן מוחלים לו כל עוונותיו". 'מוחלין לו' בלשון רבים, והקשה, וכי שתי רשויות איכא חלילה, והיה בעי למימר 'מוחל כל עוונותיו', כי ה' יתברך הוא המוחל וסולח. אלא שכאשר הבחור נעשה חתן, כולם ששים ושמחים עמו, ומתפייסין עמו, וגם אם לא נהג עם מאן דהוא כדבעי, מקווים ומצפים שאחר נישואיו יהיה גוף שלם ובריה חדשה, וכדאמרי אנשי שאחר הנישואין נעשה אדם אחר [-ער ווערט אן אנדערע מענטש]. וממילא על דא אמרינן 'מוחלין', שכל העולם מוחלין לו כל עוונותיו ומשבחין ומקלסין לו כראוי לחתן הדומה למלך.
