הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע ל' חשון תר"ז
הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב נתייתם מילדותו מאביו רבי יהודה לייב שהיה איש פשוט. בנערותו היה חייט, אך רוח ה' החלה לפעם בו, והוא נסע אל הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זי"ע, שם נתעלה והיה למשרתו ולנאמן ביתו.
לאחר פטירת רבו הק' הוטלה עליו אדרת הנשיאות, ושפט את ישראל עד להסתלקותו בל' חשון תר"ז.
מקובל כי בשעת הלווייתו נראה על ביתו עמודא דנהורא שהאיר למרחוק, והעידו תושבי הכפרים הסמוכים לרימנוב, שהיה נדמה לכולם שרימנוב עולה בלהבות, וכך ניצב עמוד האש עד לאחר שהוטמן ע"י ציון רבו הקדוש מרימנוב.
אסיפת הצדיקים בלנצהוט
דרכו ושיטתו של הרה"ק רבי צבי הירש הכהן מרימינוב זיע"א לנסוע במרכבה רתומה למספר סוסים, כמו גם פסיקת סכומי הפדיונות אשר הגיעו לעתים לסכומים אגדיים, היוו עילות מספיקות לביקורת ולמורת רוח מצד אותם צדיקים אשר מדרגותיו השמיימיות של הרה"ק עדיין לא נתגלו לפניהם די הצורך.
יום הילולתו של הצדיק הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א, החל ביום י"א באייר, ובואם של צדיקי הדור מכל רחבי המדינה להשתטח על ציונו הקדוש שבלנצהוט, שימש הזדמנות מתאימה להעלות את הנושא לדיון בפני אותו כינוס לצדיקים. מה גם שבאותה שנה נבצר מהרה"ק מרימנוב משום מה להגיע ללנצהוט בטרם יום ההילולא. ואכן, בחשאיות וללא כל פרסום מוקדם, נתוועדו להם הצדיקים בבית מדרש סגור במתא והחלו דנים ומעלים את רחשי לבבם.
אולם מן השמים נתגלה הדבר להרה"ק. הוא ציווה מיד להזמין אליו את אחד מעשירי עירו וביקש הימנו להשאיל לו את מרכבתו המהירה על סוסיו האבירים ועל עגלונו המיומן למשך יום אחד. הלה נעתר לבקשה, ובתום מספר שעות של דהירה עצרה המרכבה ברחבה שלפני אותו בית מדרש בלנצהוט.
תדהמה מוחלטת ירדה על הנאספים עם הופעתו הפתאומית בתוך בית המדרש פנימה. הוא לא הרבה בשהיות ניגש אל השולחן ופתח להשמיע תורה: בפרשת השבוע, פרשת בהר, נאמר 'ולא תונו איש את עמיתו'. לכאורה קשה הרי נאמר כבר שלשה פסוקים קודם לכן 'אל תונו איש את אחיו', אלא בתחילה באה התורה ללמדנו שאסור להונות את השני, 'איש את אחיו', ולאחר מכן באה התורה ללמדנו שגם איש את עצמו אסור להונות, והיינו 'איש את עמיתו', האותיות אל"ף ועי"ן מתחלפות, והרי זה כאילו נאמר 'את אמיתו', גם את האמת העצמית אסור להונות. בטרם כל פעולה, ובפרט כזו הנוגעת ל'איש את אחיו' יש לבדוק היטב את ה'איש את אמיתו', אם אכן הכוונה ברה וטהורה לשם שמים בלבד.
הדממה שנשתררה עם כניסתו לבית המדרש נתעמקה מעתה שבעתיים. איש לא פצה את פיו להשיב, והרה"ק מרימנוב המשיך לדרוש והזכיר את הפסוק מפרשת מקץ 'וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וגו' וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם', הם סברו כי סדר ישיבתם הוא הנכון, היושבים בראש הם הגדולים והיושבים בירכתיים הם הקטנים, עד שפקח יוסף הצדיק את עיניהם והם נוכחו לדעת כי דווקא בנימין הקטן מכולם הוא הוא הגדול מעל כולם. או אז פנו כל הנוכחים אל הרה"ק וביקשו הימנו לשבת בראש השולחן.
מאז ואילך נימנו הנוכחים באותה אסיפה על מעריציו הנלהבים ומהם אשר הגיעו תמידים כסדרם להסתופף בצילו ולהתאבק בעפר רגליו ברימנוב.
