הרה"ק רבי שמואל שמעלקא הלוי איש הורוויץ מניקלשבורג זי"ע א' אייר תקל"ח
רבנו נולד בשנת תפ"ו, בשנה בה נתמנה אביו רבי צבי הירש זצ"ל כרבה של טשורטקוב, אביו הרבה תעניות עד שנולד לו בן זה, ויקרא הנער שמואל, על שם זקינו הגאון מופת הדור רבי שמואל שמעלקא הלוי מטארני.
כבר בילדותו ניכר בו כי לגדולות נוצר, באשר חונן מאת הבורא ית"ש בכשרונות נעלים, בשכל כביר חד וחריף, ובהבנה עמוקה. ותהי יראתו נסוכה על פניו וקודמת לחכמתו, קדוש מרחם אמו, וינזר הנער שמואל מכל חמודות התבל ומנעמיה, ויט שכמו לסבול עול התורה, ויהי הולך וגדל, וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים.
תחילת לימודו היתה אצל אביו הקדוש, ממנו למד יסודי התורה ודרכי החסידות, גדל בתורה וביראת שמים בקדושה ובטהרה ובחסידות מופלאה, נדד מעיניו שינה, ולמד יומם ולילה בהתמדה ושקידה עצומה ונוראה ובסיגופים מופלגים, עד שיצא טיבו בעולם כאחד הגדולים והקדושים. בהגיעו לפרקו היה חתן רבי יהושע הלוי, מנהיג ופרנס דק"ק רישא.
בשנת תקי"ד והוא בן כ"ח שנה, נתקבל לרב בעיר ריטשוואל על פי המלצת רבי אברהם אביש אב"ד פרנקפורט שכיהן בה כרב, ומחמת מעשה שהיה בינו לבין אדון העיר, נאלץ לעוזבה.
בריטשוואל הקים רבנו ישיבה גדולה אליה נהרו מופלגי תורה, והשפיע עליהם מחכמתו המרובה. סדרי הישיבה היו י"ד שעות ללימוד, ד' שעות לתפלות שחרית מנחה ערבית, ד' שעות לשינה, שעה לצרכי ציבור, חצי שעה לאכילה, וחצי שעה לנוח ולהיבטל. ועם כל זה באותה חצי שעה למד עמהם בספר חובת הלבבות.
רוב למודם היה בנגלה, ושעתיים למד מוסר וחסידות. בישיבה נתקבלו רק תלמידים שיש ביכלתם ללמוד שמונה עשרה שעות בלא הפסק, בין התלמידים בימים ההם היה הרה"ק רבי ישראל מקוז'ניץ והרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע.
שמע המגיד הגדול ממעזריטש הגיעה לאזני רבנו בריטשוואל, ועל אף שהיה אז גאון אדיר ומופלג בחסידות, השתוקקה נפשו להתעלות בתורה ויראה, ולקנות שלימות ביתר שאת ועוז. נתועד עם אחיו רבי פנחס בעל ההפלאה, ויסעו למעזריטש, אל הרה"ק רבי דוב בער זיע"א.
בבואם אל המגיד, הוא שכב במטתו מחמת חולשתו, קיבלם בסבר פנים יפות והושיבם לידו, ואמר בתמיהה, וכי רבנים וצדיקים גדולים כמותבם צריכים לנסוע אלי ששים פרסאות.
הצטרפותם של האחים הקדושים לסגל תלמידי המגיד, חיזקה וביצרה את מעמדה של החסידות בעת ההיא, שכן האחים הקדושים כבר היו ידועים לגאוני וגדולי הדור בטרם הגיעו אל המגיד, על ידי הצטרפותם החלה החסידות להתפשט בקרב שכבות רחבות בציבור שעד כה התייחסו אליה בחשש.
היו גם מגדולי הדור שגילו אהדה כלפיה בעקבות הצטרפותם של הני תרי גדולי הדור, או שעל כל פנים משכו ידיהם מלהיגרר אחר מתנגדי החסידות.
רבנו היה הראשון שהפיץ את תורת החסידות בפולין ורבים נתקרבו על ידו לחסידות ולהיכלו של המגיד, כמו הרה"ק רבי ישראל מקאזניץ, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי משה לייב מסאסוב, רבי ועקב יצחק מלובלין, רבי מנחם מנדיל מרימנוב, רבי יצחק אייזיק מקאליב, ועוד. התלמידים הללו, הם אשר הפיצו את החסידות ברבות הימים בפולין ושאר ארצות, אשר אחריהם נהו רבבות רבות מישראל.
כעשר שנים כיהן רבינו כרב בריטשוואל, שם הרביץ תורה ויראת ה' במסירות עצומה, הוסיף קדושה על קדושתו, ויצא טבעו כחד מגאוני וגדולי הדור. משם נתקבל כרב בשינאווה בפולין, בה הרחיב את ישיבתו אליה נתקבצו תלמידים הגונים, אשר חפצו לקנות תורה ויראת שמים וחסידות, ולהתבשם מתורתו של רבנו אשר שמו יצא לפניו כגאון אדיר וכחסיד מופלג.
בשנת תקל"ג חיפשו בני קהלת ניקלשבורג אחר רב ואלוף לעירם, כאשר שמעו על שמו הטוב של רבנו, על עוצם גאונותו ורום ערכו, שלחו אליו לשינאווה כתב רבנות לכהן פאר בקהילתם, והוא נענה לבקשתם. ביאתו עשתה רושם, כי טרם בואו היה עצירת גשמים כמה שבועות, השמים כברזל והארץ כנחושת, וביום בואו באו גשמי ברכה כבימי חוני המעגל.
אך חמש שנים ישב רבינו על כסאו בניקלשבורג, ביום הסתלקותו קרא לתלמידיו הגאונים והקדושים, ואמר להם תדעו שהיום יום פטירתי. הם החלו לבכות ושוב פנה אליהם ואמר, תדעו שאני נשמת שמואל הנביא, וסימן לדבר, שמואל היה שמו שמואל, ושמי גם כן שמואל, שמואל היה לוי, ואני גם לוי, שמואל היה בן נ"ב שנים, ואני גם כן בן נ"ב כשמואל הנביא ממש, ואז יצאה נשמתו הטהורה בקדושה ובטהרה בעודו יושב על כסאו. מנוחת כבודו בניקלשבורג.
דברי תורותיו נדפסו בספרים דברי שמואל, דרכי ישרים, נזיר השם, שמן הטוב.
מעלת השינה רק כאשר קדם לה מיעוט שינה
הרה"ק ר' יעקב יוסף מספינקא זיע"א (בספר 'שיח יעקב יוסף' ויצא ד"ה ויחלום): ביאר את הנלמד מחלום יעקב ושנתו בסגנון נפלא, והקדים לכך מעשה: הרה"ק הרבי רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זיע"א היה מסגף עצמו בשינה והיה יושב ועוסק בתורה ובעבודת השי"ת יומם ולילה עד שנחלש גופו מאוד. הרופאים ציווהו שישכב לנוח מעט בכל לילה כדי שבריאותו לא תנזק, אך הרה"ק מניקלשבורג לא שת לבו לכך והמשיך בדרכו הקדושה. בני הבית שחששו מאוד לשלומו, נסעו אל הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זיע"א, ותינו צערם בפניו, כי שניהם היו תלמידיו של הרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א, ואולי יש בכוחו של הרבי רבי אלימלך להשפיע עליו שיפסיק לסגף גופו מפני הסכנה.
ואכן, ביום מן הימים הגיע הרבי רבי אלימלך יחד עם תלמידיו לבקר את הרבי ר' שמעלקא, והוא שמח מאוד לקראתם וערך סעודה גדולה, וישבו שני הצדיקים להסב בסעודה. בתוך הסעודה, מזג הרבי רבי אלימלך לרבי רבי שמעלקא כוס מלא יין ישן נושן והשקהו, מתוך כך שקע רבי שמעלקא בשינה, והיה ישן כל אותו הלילה.
ויהי למחרת, נתאספו כל החבריא קדישא לתפילת שחרית ובתוכם שני הצדיקים, ונתלהב הרבי רבי שמעלקא מאוד בתפילה, עד כדי כך דבעת שאמרו שירת הים הגביה את מעילו מפני המים, דהיה נראה לו כאילו הוא חוצה באותו שעה את הים. לעת ערב ערך הרבי רבי אלימלך סעודה באכסנייתו, והזמין את הרבי רבי שמעלקא ובתוך הסעודה ביקש הרבי רבי אלימלך גם הפעם למזוג כוס יין לרבי רבי שמעלקא, אך הרבי רבי שמעלקא סרב לשתות באומרו 'זה מועיל רק פעם אחת'. [כלומר שפעם אחת הצליח הרבי רבי אלימלך להשקותו שיישן, כי לא ידע ערך היין, ועתה שידע היא לא תצלח].
שאלו הרבי רבי אלימלך, וכי מה הפסיד בשתיה של אתמול, הלא למחרת היתה התפילה בגודל התלהבות. השיב הרבי רבי שמעלקא, דלאחר שלא הניח ראשו ימים רבים ובלילה אחד ישן, לאחר לילה זה זכה להתרוממות גדולה בתפילה. אך אם יניח ראשו כל לילה, לא יוכל לעשות שום יחודים בתפילה.
ובזה מפרש הרה"ק הנ"ל, שהתורה מעידה על יעקב אבינו 'וישכב במקום ההוא' שרק בלילה ההוא שכב, לאחר י"ד שנים בבית מדרשו של שם ועבר שלא שכב אלא עסק בתורה, ואחרי י"ד שנים בלא שינה, לכך זכה לחלום חלום שכולו מראות אלקים דברים רמים ונשגבים וגילוי שכינה. מה שאין כן אדם המניח עצמו לישון בכל לילה, בלי הכנה של לימוד תורה ועבודת ה' במיעוט שינה, לא זוכה שיבואו אליו בחלום כאלו מראות נשגבים.
