הרה"ק רבי שמעון שלום קאליש זיע"א
הרה"ק רבי שמעון שלום נולד באמשינאוו בשנת תרמ"ג לאביו הרה"ק רבי מנחם מאמשינאוו זי"ע בנו של כ"ק אדמו"ר הזקן מאמשינאוו זי"ע בנו של כ"ק אדמו"ר הזקן מווארקא זי"ע.
כבר בגיל צעיר התבלט כגאון אדיר בכל התורה כולו נוסף על התמדתו העצומה בתפיסה חדה ובחריפות יתירה, וכמו כן היה גדול בתורת הנסתר.
כשהגיע לפרקו לקחו דודו (אחי אביו) הרה"ק רבי ישעי' מפרשיסחא זי"ע לחתן לבתו הצדיקת הרבנית פייגא ברכה ע"ה.
בשנת תרע"ח אחרי פטירת אביו הק' זי"ע מילא את מקומו אחיו הגדול הרה"ק רבי יוסף זי"ע בעיר אמשינאוו ואילו רבינו התיישב בעיר אוטוואצק הסמוכה לווארשא.
בשנת תרצ"ג עלה לארץ הקודש וטעמו ונימוקו עמו בלוויית בנו הרה"ק רבי מאיר'ל זי"ע ובמשך כל הדרך על האני' לא שינה אפי' כמלא נימה מדרכו ועבודתו בקודש. בהגיעו לארה"ק התיישב בירושלים עיה"ק דבקו בו חסידים ואנשי מעשה והעריצוהו עד למאוד, וכמו"כ השתדלו לטובתו לסדר לו ביהמ"ד ומנין לתפלה, וגם תורותיו נרשמו ע"י אחד מן המסתופפים בצילו ויצא לאור בשם 'אמרות טהורות'.
ובסוף שנת תרצ"ד חזר למקום מושבו בפולין, ורבות התגעגע לארה"ק וכמה פעמים שמעו מפיו שבח אר"י ומעלתה ורצונו הרב להשתקע שם בקביעות.
בשנת תשי"ד בשעה שגר רבינו בבארא פארק התכונן ליסע ולהשתקע בארה"ק כאות נפשו הטהור כל ימיו כנ"ל, אך סמוך למועד הנסיעה נחלה רבינו פתאום במחלה אנושה ולאחר שלשה ימים, ביום י"ט אב שבק חיים לכל חי ונסתלקה נשמתו לגנזי מרומים.
את מיטתו נשאו לטבריה למקום אשר בחר לעצמו בחיים חיותו. מסע הלוי' הי' גדול מאוד והשתתפו בו אדמורי"ם, רבנים, חסידים, ואנשי מעשה, ועוד. וכמו"כ הכריזו על ביטול מלאכה באותו יום מטעם רבני טבריה.
השאיר את ברכת התורה – לקריאת התורה
בדרכי נדודיהם הגיעו רבינו ויתר הפלטים לעיר קובֶּא שבמדינת יאפאן, אשר כידוע ישנה שם שאלת קו התאריך )האם קו התאריך הוא למזרחה או למערבה של קובא, ובזה תלוי אימתי לשמור שבת. לדעתו של החזון איש חייבים לשמור שם שבת ביום ראשון לפי חשבון העולם, אמנם דעתו של כ"ק אדמו"ר האמרי אמת מגור זי"ע היתה שישמרו את יום השבת כרגיל). ותיכף נעשה אגודות אגודות בין הפלטים כאיזו דיעה לנהוג, אך רבינו ברוב חכמתו לא נגרר אחרי הויכוחים, ובנועם שיחתו השפיע על כל הצדדים שיואילו לשמור שבת ב' ימים לחומרא, וכן עשה הוא בעצמו.
אמנם היו שם מבין הבחורים שרצו לברר מהו שיטתו של הרבי מאמשינאוו באמת, וכאיזו דיעה הוא נוקט להלכה. ונמנו וגמרו ביניהם שיכבדוהו בעלייה לתורה ביום ראשון (שהוא שבת לדיעה אחת, וקראו בו בתורה כמו בשבת) ויראו איך ינהג למעשה, כי רק אם שבת היום אזי יואיל לברך על התורה, ואם לא הרי לא יברך לבטלה. אמנם רבינו ברוב פקחותו תפס את העסק, ובכוונה לא בירך ברכת התורה בבוקר טרם התפלה, וכאשר קראוהו לעלות לתורה, בירך אז ברכות התורה מה שעדיין לא בירך.
(גליון כרם בית שמואל)
חכם עדיף מנביא
סיפר הג"ר קלמן ליכטנשטיין ז"ל שהיה רב בעיר באסטאן (ובערוב ימיו התגורר התגורר בבארא פארק) מעשה שהיה נוכח בה בימי בחרותו בגולת שאנכיי. בעיר שאנכיי היתה קהילה יהודית ששכנה שם עוד טרם שבאו הפלטים מווילנא בימי המלחמה, אנשי קהילה היו מאלו שברחו לשם מרוסיא
בימי הצרות והפוגרומים, ורב הקהילה היה הגאון החסיד ר' מאיר אשכנזי זצ"ל, שהיה מגדולי העושים והמעשים למען הפלטים בשאנכיי, והרבה עסק יד ביד עם הרה"ק מאמשינאוו זצוקללה"ה בפעולות הצלה ושתדלנות באותה תקופה סוערת.
פעם אחת הוצרכו ללכת ולהשתדל אצל עשירי הקהילה שיתרמו למען הפלטים שהגיעו אז, והיה זה בחול המועד פסח, האדמו"ר מאמשינאוו הלך עם עוד כמה נכבדים, לבקר בביתו של גביר אחד בשאנכיי, וטרם צאתו ממעונו הוציא רבינו את השיניים התותבות מפיו והשאירם שם.
הגביר אליו באו הוציא אז פירות עם צלחות וסכינים, והתפאר בפני אורחיו החשובים שכל הכלים הם חדשים, ואף שיודע הוא שבפסח 'מישט מען זיך נישט' ואין אוכלים אצל אחרים, אך כאן יכולים לאכול בלי שום פקפוק ואין זה בגדר 'זיך מישן'.
ברם, האדמו"ר מאמשינאוו התנצל בפניו באמרו שאין לו השיניים ואין ביכלתו לאכול.
בצאתו החוצה, נענה ואמר הרבי למקורביו "יאך האב פארשטאנען אז ס'וועט אזוי זיין, האב איך געלאזט די ציינער אינדערהיים", שחשב על כך מראש ועשה כן כדי שלא יצטרך לאכול על שולחן אחרים בפסח, והפליאו הכל חכמתו.
