רבינו יצחק לוריא אשכנזי זי"ע האר"י הק' ה' אב של"ב
רבינו יצחק לוריא אשכנזי, נולד לאביו רבי שלמה בשנת רצ"ד בעיה"ק ירושלים.
האר"י הק' נולד בירושלים, ולאחר מכן ירד למצרים, ושם היה מתלמידי הרדב"ז יחד עם דודו בעל ה"שיטה מקובצת".
האר"י הק' גילה סתרי תורה וקבלה ולא היתה דעת רבו הרדב"ז נוחה מכך, ובא עליו בטענות מדוע הוא מגלה ודורש בקבלה, ומובא בחיד"א שפ"א היה אליהו הנביא זל"ט אצל הרדב"ז ונכנס אצלו האר"י, ואמר לו אליהו הנביא להאר"י שימשיך לגלות סתרי תורה, ומאז לא אמר לו הרדב"ז על זה מאומה.
לאחר שהיה האריז"ל במשך כמה שנים במצרים, הורו לו מן השמים שיעלה לדור בעיה"ק צפת כיון שעליו ללמד סתרי תורה לרבי חיים ויטאל.
נלקח ארון האלקים בחמשה ימים לירח מנחם אב שנת של"ב בעיה"ק צפת ושם מנוחתו כבוד.
זהירות הפסק בין מים אחרונים לברכת המזון
בספר קב הישר (פרק פז) מובא מעשה המדגיש את חשיבות ההקפדה על הלכות ברכת המזון. כידוע, האר"י ז"ל הזהיר במיוחד שלא להפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון, אפילו לא ללימוד תורה.
פעם אחת הגיע חכם אחד, איש קדוש מתלמידי רבי משה קורדווירו (הרמ"ק), אל הקדוש האר"י ז"ל. האר"י ז"ל קיבל אותו בסבר פנים יפות. בשעת הסעודה, הבחין האר"י ז"ל שהאורח אינו אוכל כדרך הבריאים, וראה בו שהיה לו כאב באחד מאיבריו.
שאל הרב האר"י ז"ל את האורח: "למה אינך אוכל?" השיב לו האורח, כי זה ימים רבים הכתף שלו כואב לו ביותר. הסתכל בו האר"י ז"ל ואמר לו: "בוודאי אתה היית מפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון."
אמר לו האורח: "כן הוא, שרגיל היה ללמוד פרק משניות בין הנטילה לברכת המזון". הוא סבר שדברי תורה הם צורך סעודה, כמבואר ברז"ל (אבות פרק ג', משנה ג'): "כל שולחן שאין אומרים עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים".
אמר לו האר"י ז"ל: "לכן בא אליך הכאב דווקא בכתף, שעברת על דברי חכמים שאמרו (ברכות מב,א): 'תכף לנטילת ידים ברכה', ו'תכף' הוא אותיות 'כתף'". ונתן האר"י ז"ל עצה לחסיד שיקבל עליו שלא להפסיק בנטילה, ואז יירפא מהחולי. עד כאן.
