וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ: מהר"י לוריא מרבני אשכנז (לפני כ-550 שנים) מה דבדידיה הוי עובדא בענין הטלאי הצהוב ולהבדיל מצוות ציצית...
אם יאמר לך אדם: מה זה הציון בציצית, תשיב לו: אדון העולם ציווני בו, ובטעם נכבד - לזכור בו המצות. ואם אתם באים לשקר ומתביישים מאותו סימן, ולא עוד אלא שתכוונו לילך במלבושי האומות, גזר עליכם אלקיכם להיות מסומן בסימני גנאי שאין בו טעם וסברא, כי אם כמו שמסמנים השוטים במלבושיהם שיוודע לכל כי סכל הוא... עד כאן היו דבריו אלי
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וגו' (טו, לט).
רבינו יוחנן לוריא, מרבני אשכנז שחי לפני כחמש מאות וחמישים שנה, סיפר בספרו "משיבת נפש" (אשר נדפס בשנים האחרונות מכתב ידו) וזה לשונו:
"ובדידי הוה עובדא שעמדתי לפני אדון ההגמון בשטרוספורק (=שטראסבורג) והיינו מצווים לסמן בבגדינו בצבע גֶעל (=צהוב), כמנהג ביש מקומות באשכנז, ובא כומר אחד ואמר לי: יהודי! מה זה הסימן שיש לך בבגדיך בצבע גֶעל, לאיזה עניין מורה? אמרתי לו: איני יודע! מאי איעבד? הורמנא דמלכא הוא! ואם יצווה עלי לשאת משא משקל גדול הייתי צריך גם כן לעשותו! והאמת, הילכתא בל טעם שאתם גוזרים עלינו כיוצא בזה!".
"השיב לי ואמר: אם אינך יודע - אגיד לך! משפט אמת וחוקי צדק הגיעך מאת האדון ההגמון, כי הוא מאת אדון כל הארץ שבחר אתכם מכל האומות ולשון, ואמר לכם (ויקרא כ, כו) וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי, והנה אין המצוות בכל עת להורות היכר והבדל, כי אין אתם מתעסקים בכל עת במצוות, ולכן שָׂם לכם אות בנסתר ובנגלה. המילה - ניכרת כשהוא ערום, הציצית - ניכר כשהוא לבוש, הבית - ניכר במזוזה, ובכל אלו ההבדלות יש לכם כבוד שמורה הוראה נכבדת, שאם יאמר לך אדם: מה זה הציון בציצית, תשיב לו: אדון העולם ציווני בו, ובטעם נכבד - לזכור בו המצות. ואם אתם באים לשקר ומתביישים מאותו סימן, ולא עוד אלא שתכוונו לילך במלבושי האומות, גזר עליכם אלקיכם להיות מסומן בסימני גנאי שאין בו טעם וסברא, כי אם כמו שמסמנים השוטים במלבושיהם שיוודע לכל כי סכל הוא עד כאן היו דבריו אלי".
"ומאת הש"י שהיה לי ארבע כנפות תחת מלבושי - והראיתיו, אמר: בזה לא אתפייס, היה לך ללובשו על כל הבגדים מבחוץ כדי שיהי' ניכר לכל. אמרתי לו אם לא שמעתי ממך שאתה יודע לא הייתי משיב לך... הלא ידוע לך שאמר דוד ע"ה (ש"א כו, יט) כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וזהו פירושו: כשאנחנו שרויים בין האומות, אין אנו יכולים לקיים מצות בוראינו על הכוונה שלימה. ומה שאנחנו בו במצות ציצית אמת כדבריך, שנאמר וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' ובמה נזכור את כל המצות במצות ציצית? הגיענו הקבלה: בח' חוטין וה' קשרין - הרי י"ג, וציצית בגמטריא ת"ר, הרי תרי"ג מצות נרמזים בציצית, ובה אנו נזכרים כל המצות תמיד. ואם יחסר ציצית אחד או אפילו חוט אחד, הרי האות מזוייף וחסר, ובנפשנו הוא לזייף סימנו של הקדוש ברוך הוא. ומזה צריכין אנחנו כל יום לבדוק הציצית אם שלימים. וכן עוד היום בנוהג כל מי שיש לו שר ונושא סימנו שלא כהוגן הרי הוא מזוייף ובנפשו הוא אם יוודע למלכות".
"ולכן מאז אנחנו שרויים ביניכם, ונבזים בעיניכם, וצריכין אנחנו ללבוש הציצית בד' כנפות שתים לפניה ושתים לאחריו, בכל יום ובכל עת ימצאו ביניכם כאלו שיחטפו אחד מן הציציות, ויהיה האות פגום ויצא שכרו בהפסדו. ולזה אנחנו צריכין לישא בהסתר, שלכל הפחות יהי' לנוי לאות בבתינו, ובבית המדרש ובבית הכנסת, וזקנים ואנשי מעשה שאין צריכין להתערב בההמון בכל זמן מתכסין בציצית בגלוי. עד כאן דברינו. ונתפייס ונתפייסו כל השומעים".
ומסיים שם מהר"י לוריא: "והנה ראוי לספר זאת לדור השפל הלז שמתכוונין ללבוש במלבושיהם של האומות, ובכל עת שמשתנין האומות במלבושיהן אפילו לגריעותא תיכף יעשו כמוהם (=וישימו על לבם שכאשר ירצו להתדמות ולילך במלבושי הגויים, יגזר עליהם מן השמים לילך במלבושים המסומנים בסימני גנאי רח"ל). והשם יכפר בעדינו כן יהי רצון אמן".
