הבחורים שגורשו בבושת פנים מחדר האוכל גילו בבוקר שמנהל המלון רץ לבקש את סליחתם. עדות מרטיטה על הכוח של כוונה טובה להפוך תקלה לישועה
לרוע מזלם, בדיוק באותו רגע הופיע המנהל של בית המלון. הלה השתומם למראה החורבן והתחיל לצעוק עליהם צעקות נוראות: 'מה עשיתם?! מי הזמינכם לפה?! מזיקים שכמותכם!'. הבחורים ניסו להצטדק שרק רצו לעזור והם חפצים לתקן את הנזק ולנקות אחריהם, אך לא הועיל מאומה. המנהל אמר: 'איני צריך לעזרתכם! צאו מהר והתכוננו לשלם היטב על הנזק שגרמתם!'.
בראש כפוף וברוח נכאה חזרו הבחורים לחדרם. בסך הכול רצו לעשות חסד, והנה תקלה כזאת...
הרה"ק רבי יענקע'לע מפשעווארסק זצ"ל היה נוהג לנסוע אחת בשנה לשווייץ למשך כמה שבועות לנופש ומנוחה, ועמו התלוו קבוצת בחורים מובחרים. פעם אחת, בעודו מהלך באוויר הצח כשסביבו הולכים הבחורים ומטים את אזנם למוצא פיו, נענה ואמר: "על כל יהודי לעשות חשבון נפש בכל יום בטרם הולך לישון אם עשה חסד ביום זה או לא, ואם מתכוונים לזה באמת, זוכים לסייעתא דשמיא!".
באותו ערב, כשפרשו הבחורים לישון, נזכרו בדברי רבם ועשו חשבון הנפש. פשפשו וראו שלא זכו לעשות חסד היום! בהחלטה גמורה מיהרו לקום ממשכבם ויצאו לחפש איזה יהודי לגמול עמו חסד. אך השעה הייתה מאוחרת כבר, ונפש חיה לא הסתובבה בחוץ. הבחורים לא התייאשו ועלו ובאו בכל קומות בית המלון, עד שהגיעו אל אולם האוכל. שם ראו שהשולחנות עדיין מלאים פסולת ולכלוך מארוחת הערב. הפלא ופלא! הנה נזדמן להם חסד!
אומר ועושה – הבחורים התחילו להשליך את הפסולת לאשפה, הכיסאות והשולחנות סודרו על מקומם, ואת הכלים ערמו זה על גבי זה ונטלום אל המטבח. אך כאן אירע דבר: באמצע הדרך נפלה ערימת כלים נכבדה על הקרקע ונשברה לשברים...
לרוע מזלם, בדיוק באותו רגע הופיע המנהל של בית המלון. הלה השתומם למראה החורבן והתחיל לצעוק עליהם צעקות נוראות: 'מה עשיתם?! מי הזמינכם לפה?! מזיקים שכמותכם!'. הבחורים ניסו להצטדק שרק רצו לעזור והם חפצים לתקן את הנזק ולנקות אחריהם, אך לא הועיל מאומה. המנהל אמר: 'איני צריך לעזרתכם! צאו מהר והתכוננו לשלם היטב על הנזק שגרמתם!'.
בראש כפוף וברוח נכאה חזרו הבחורים לחדרם. בסך הכול רצו לעשות חסד, והנה תקלה כזאת... בינתיים החליט המנהל בכעסו לסגור את חדר האוכל ולדחות את הניקיון למחר, ופרש לחדרו לישון כשהוא משאיר את חדר האוכל כמות שהוא.
למחרת בבוקר ראה המנהל את אשתו כשהיא מסתובבת בחוסר מנוחה ומחפשת משהו בחורין ובסדקין. 'מה אירע?' שאל המנהל. השיבה אשתו: 'טבעת היהלום שלי נעלמה'. היה זה תכשיט יקר מאוד. המנהל הצטרף גם הוא לחיפושים והם הפכו את החדר בניסיון למצוא את האבידה, אך לשווא. פתאום נזכרה האישה וזעקה נמלטה מפיה: 'אבוי! השארתי אתמול את הטבעת על אחד השולחנות של חדר האוכל! בוודאי כבר נזרק ביחד עם כל הפסולת לאשפה!' והיא פרצה בבכי מר.
אך המנהל הרגיע אותה: 'תנוח דעתך, בדיוק אתמול לא ניקיתי את חדר האוכל והשארתי את השולחנות כמות שהם'. הם מיהרו יחד לחדר האוכל ולאחר חיפוש קצר נמצאה הטבעת בין שברי הכלים המונחים על הקרקע.
המנהל הכיר בזכות מי ניצל מן ההפסד הגדול, והלך אל הבחורים וביקש מחילה מהם, וסיפר להם מה שאירע. אז נזכרו הבחורים בדברי רבם: "ואם מתכוונים לזה באמת זוכים לסייעתא דשמיא"...
