הוא מיהר להחזיר את הכסף, אך כשדפק על דלת חברו, הופתע לגלות שהחבר עומד בפני תשלום לטכנאי חשמל באותו סכום בדיוק, לאחר שהתפלל לקב"ה שישלח לו כסף לתשלום.

וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ:
ר' חנוך מצא פתק ישן שהזכיר לו חוב של 350 שקלים מלפני שנה וחצי. הוא מיהר להחזיר את הכסף, אך כשדפק על דלת חברו, הופתע לגלות שהחבר עומד בפני תשלום לטכנאי חשמל באותו סכום בדיוק, לאחר שהתפלל לקב"ה שישלח לו כסף לתשלום.

מספר ר' חנוך בליז'ינסקי מחצור הגלילית:
יש לי בבית כמה מקומות שבהם מונחים פתקים, שאמורים להזכיר לי כל מיני דברים. הבעיה היא שכדי שהפתקים האלו יזכירו לי מה שנכתב בהם, אני צריך לראות אותם. זה לא קורה בדרך כלל, כי אחרי שהנחתי את הפתק, הוא נח בשלום על משכבו.
בדרך כלל התזכורת נמצאת לי בראש, וזה לא שאני באמת צריך דף נייר כתוב כדי להיזכר במשימות חשובות. אלא הכתיבה בפתק עוזרת לי להכניס את הידיעה חזק יותר למוח, וגורמת לי למהר לפעול. אבל הפעם, תוכנו של הפתק לא חדר אליי פנימה, והוא נשאר על הנייר בלבד.
יום אחד, בתחילת הקיץ הנוכחי, אני מגלה פתק ישן שעליו רשום למרבה הבושה שאני חייב לחברי שלוש מאות וחמישים שקלים. התאריך עצמו גער בי על שכחתי: לוויתי את הכסף בחנוכה של שנת תשפ"ה. כשנה וחצי עברו מאז, והחוב עדיין לא שולם! ניסיתי להיזכר מה היה אז, למה לוויתי כסף, וכשנזכרתי באירוע התביישתי עוד יותר. באותה עת הייתי בטוח שתוך שבוע אני מחזיר את הכסף, אבל השבוע ההוא כבר חלף, ואחריו חלפו עוד כל כך הרבה שבועות, שקשה לספור אותם.
החלטתי ש...הרגע! הרגע אני הולך להחזיר את ההלוואה. בדיוק היו לי מזומנים בכיס, ברוך ד'. מיהרתי לביתו של החבר המלווה, כדי להסיר את חרפת החוב מעל ראשי. פסעתי במהירות רבה, בדחף אדיר להיפטר מהעניין מה שיותר מהר, והגעתי אליו הביתה.
הוא פתח לי את הדלת אחרי שתי דפיקות. הבית היה חשוך, בעל מלאכה הסתובב שם, והיה די פשוט להבין שהוא מטפל כנראה בעניין שקשור לחשמל. אמרתי לבעל הבית, "תסלח לי, אני ממש מתנצל על שלא החזרתי לך את החוב בזמן. עכשיו נזכרתי שבחנוכה שעבר לוויתי ממך כסף".
הוצאתי מכיסי שלוש מאות וחמישים שקלים ונתתי לו, "זה שלך". העיניים שלו נפערו בתדהמה, ארך לו כמה שניות טובות להתעשת, עד שהוא קרא בקול חנוק, "איך זה יכול להיות??? מי שלח אותך?"
לא הבנתי את השאלה. "זה חוב שאני חייב לך, עכשיו נזכרתי בזה".
"עכשיו! בדיוק עכשיו! אני אגיד לך מה קרה עכשיו", הוא הצביע לכיוון הפועל ואמר לי, "אנחנו כבר עשרים וארבע שעות בלי חשמל. אירעה כאן תקלה משמעותית שרק חשמלאי יכול לתקן, ואני לא קראתי לו כי לא היה לי כסף. לבסוף ראיתי שבשום אופן לא שייך להמשיך כך. התפללתי לקב"ה ואמרתי, 'ריבונו של עולם, אני קורא לטכנאי ואתה תשלח לי כסף'. קראתי לו על חשבון זה, עוד מעט הוא מסיים, ואני צריך לשלם לו בדיוק שלוש מאות וחמישים שקלים!!!"
פלא פלאים! מדהים לחשוב שהקב"ה כבר הכין את התשלום לטכנאי, ושתחושת הדחיפות העצומה שתפסה אותי הייתה ממש ההארה משמיים, להזדרז ולהביא את הכסף לפני שהפועל יסיים את העבודה, וכך לחבר שלי יהיה איך לשלם ברגע שיידרש לכך. כמה חסד ורחמים יש כאן!

(גל' השגחה פרטית)