הלך ר' אבא'לע לבית מזיגה אחר שוב, עמד כעני בפתח והציע את הטלית והתפילין כמשכון, שוב דחוהו והוא המשיך לכתת את רגליו, עד שהגיע לבית מזיגה אחד, והמוכר נכנס עמו בדברים: "לשם מה לך כמות כה גדולה?"
חפו פניו של ר' אבא'לע, והוא שב לשלחן הרבי משינווא בידיים ריקות. פנה אליו רבינו ושאלו: "אבא'לע היכן המשקה?
השיב רבי אבא'לע: "סירבו לתת לי בהקפה, ביקשתי מהם לסמוך על הבטחת רבינו להתעשרותי, אבל הם אמרו שאני עתיד להתעשר כפי שר' יעקב הגביר התרושש עקב הבטחת הרבי ר' אלימלך מרודניק"...
כאשר שמע הרה"ק משינווא את הדברים נשתנה צורתו הקדושה ופניו חוורו כסיד. כך מספרים אחר מיטתן של תלמידי חכמים ומוציאים לעז על הבטחתם?! אם כן מחויב אני לספר לכם מה אירע לקללתו של הרבי ר' אלימלך מרודניק זצ"ל.
פעם ישב הרה"ק רבי יחזקאל משינווא בעל ה'דברי יחזקאל' זצ"ל בסעודת פורים, וסביבו חסידים רבים הכמהים ומייחלים להשפעות טובות, כי כן אמר הרה"ק משינווא שאף הקב"ה מקיים את המצוות והוא מקיים מצות משלוח מנות "איש" - זה הקב"ה כמו שנאמר ה' איש מלחמה, "לרעהו" - הם בני ישראל בכך שהוא מעניק להם מחילה סליחה וכפרה בני חיי ומזוני רויחי. והואיל ואין שמחה אלא ביין והיין כלה מן החמת, הכריז ה'דברי יחזקאל' שכל מי שיביא כמות של מי דבש (ניין טעפ מעד) יזכה בעשירות.
בין החסידים ישב עני ואביון אחד, איש תם ובטלן ור' אבא'לע מפשיזאווא שמו. כשמעו את הדברים קם מהשולחן, הלך ולקח את תיק הטלית ותפלין שלו ויצא לשוק.
הוא נכנס לבית מזיגה וביקש שיתנו לו בהקפה כמות זו של מי-דבש, והוא מוכן למשכן עבורה את הטלית ותפלין שלו. שחק בעל בית המזיגה עני מרוד ו"בטלן" ביש גדא, והוא מבקש כמות כה רבה של משקה - כלום חושב הוא שהכסף יורד מן השמים, על סמך מה הוא קונה בהקפה? סירב להקיף לו.
הלך ר' אבא'לע לבית מזיגה אחר שוב, עמד כעני בפתח והציע את הטלית והתפילין כמשכון, שוב דחוהו והוא המשיך לכתת את רגליו, עד שהגיע לבית מזיגה אחד, והמוכר נכנס עמו בדברים: "לשם מה לך כמות כה גדולה?"
"להעמיד יין על שלחן הרבי"! ענה ר' אבא'לע.
"ראו נא כזה גביר אתה - מעמיד יין עבור כל החסידים?"... אכן כן השיב ר' אבא'לע בתמימותו. "היה אהיה לגביר. הרבי הבטיח עשירות למי שיעמיד יין. ולכשאתעשר - אוכל לבא ולפדות את הטלית והתפילין שלי מידך..."
צחק בעל בית המזיגה ואמר: אם על הבטחת הרבי אתה סומך, כי אז עתיד אתה להתעשר כפי שר' יעקב הגביר התרושש...
המעשה בר' יעקב אירע שנים רבות לפני כן, הרה"ק רבי אלימלך מרודניק זצ"ל ביקש להתרימו לפדיון שבויים ור' יעקב העיז כנגדו את פניו. בתגובה הענישו רבי אלימלך בלטותא דרבנן, שירד מנכסיו, באמרו לו: "כי הוא אמר, ויהי" - השי"ת אמר ונהיית לעשיר, "הוא ציוה ויעמוד" - עכשיו הוא יצווה והעשירות תיפסק... והנה עברו שנים רבות ועשרו של ר' יעקב הלך וגדל...
חפו פניו של ר' אבא'לע, והוא שב לשלחן הרבי משינווא בידיים ריקות. פנה אליו רבינו ושאלו: "אבא'לע היכן המשקה?
השיב רבי אבא'לע: "סירבו לתת לי בהקפה, ביקשתי מהם לסמוך על הבטחת רבינו להתעשרותי, אבל הם אמרו שאני עתיד להתעשר כפי שר' יעקב הגביר התרושש עקב הבטחת הרבי ר' אלימלך מרודניק"...
כאשר שמע הרה"ק משינווא את הדברים נשתנה צורתו הקדושה ופניו חוורו כסיד. כך מספרים אחר מיטתן של תלמידי חכמים ומוציאים לעז על הבטחתם?! אם כן מחויב אני לספר לכם מה אירע לקללתו של הרבי ר' אלימלך מרודניק זצ"ל.
דעו לכם כי כאשר הוצרכתי לנסוע למדינת רוסיה עם בני הר' משה'לה כדי לחלוץ לאלמנת בני הר' נפתלי זצ"ל - ונסיעה כזו עלתה הון רב - בקשתי מר' יעקב הגביר שיסור אלי. הוא בא, ואני בקשתי ממנו שילווה לי את הסכום הנחוץ לי לנסיעתי.
ענה ר' יעקב ואמר: את האמת אומר, הרבי לא היה צריך לקרא לי, משום שאני חשבתי בלאו הכי לנסוע אליו - בידוע, שיש עלי לטותא מר' אלימלך מרודניק, ולהווי ידוע לרבי שמאז אותו יום הלכו נכסי הלוך וחסור. הגלגל נהפך עלי, ורכושי יורד לטמיון. אמנם כלפי חוץ מחשיבים אותי כולם לעשיר נכבד, וכל מי שיש אצלו ממון - נדוניה של כלות ודמי מזונות של אלמנות - כולם באים ומפקידים את ממונם בידי כדי שאשקיעו בעסקי. כסף זה מכסה ומחפה על הפסדי, אבל כפי שהעניינים מתגלגלים הריני עומד להפסיד גם אותו, ולגרום למשפחות רבות אסון נורא עד מאד. רבי, אני עומד בפני פשיטת רגל ולסחוף עמי דמי יתומים ואלמנות! מה אעשה כיצד אוכל להיחלץ מקללת חכם? אם הרבי יוכל להושיעני - כי אז אעניק לו את הסכום המבוקש במתנה ולא רק כהלוואה! אך אם לאו - יסלח לי הרבי על כי לא אוכל להלוותו את הכסף, שכן עסקי עומדים על עברי פי פחת.
עניתי לו - המשיך הרבי משינווא לספר - שעלי להתיישב בדבר.
למחרת קרא לו הרה"ק משינווא ואמר לו, שבוודאי היה רבי אלימלך מסכים עתה שהוא ישאר ויתמיד בעשרו - שכן רבי אלימלך נסע אז לצרכי פדיון שבויים, והלטותא שלו היתה על כך שר' יעקב מיאן ליטול חלק במצוה חשובה זו. ואילו הנסיעה המתוכננת לרוסיה כדי להתיר בת ישראל להנשא - אין לך פדיון שבויים גדול מזה. ולהציל את כספם של המוני היתומים והאלמנות והמשפחות שהפקידו את כספם בעסקיו אף זה בגדר פדיון שבויים הוא, ומשום כך תוסר הלטותא ממנו.
ואמנם, ר' יעקב נתן לרבינו את כל הסכום הדרוש, ומאז הלכו עסקיו והצליחו ועשרו הלך וגדל.
סיים הרה"ק משינווא את דבריו באמרו: "כל אותן שנים שמרתי את הדבר בלבי. אך עתה כאשר מספרים אחר מיטתן של תלמידי חכמים, מוצא אני לנכון לגלות שהלטותא של רבי אלימלך אכן חלה על ר' יעקב, ואני הוא שחילצתי אותו ממנה. ואילו אתה ר' אבא'לע מכיון שכוונתך היתה רצויה, הרי העשירות המובטחת תחול עליך במלואה.
וכך הוה, רבי אבא'לע "הבטלן" נעשה לגביר גדול. והשתדך ברבות הימים עם הרה"ק רבי משה משינווא זצ"ל ועם עוד מגדולי דורו.
